מבטחים הוותיקה או מבטחים החדשה: איך יודעים איפה אתם

השם המלא של הקרן הוותיקה הוא "מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ". היא אחת משמונה קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, יחד עם מקפת, קרן הגמלאות המרכזית, נתיב, קרן פועלי בניין, קרן פועלים חקלאיים, קרן הגמלאות של חברי אגד וקופת הפנסיה לעובדי הדסה. מאז חקיקה משנת 2003, שהחילה על הקרנות האלה תוכנית הבראה, הן מנוהלות יחד באיחוד תפעולי בשם עמיתים, תחת מנהל מיוחד אחד.

"מבטחים החדשה" הוקמה כקרן חדשה, בשיטה אחרת לגמרי, והיא נקראת היום "מנורה מבטחים פנסיה". התקנון של מנורה מבטחים כותב זאת במפורש: "מנורה מבטחים פנסיה", קרן פנסיה חדשה מקיפה (בשמה הקודם: "מבטחים החדשה"). לאותה חברה יש גם קרן כללית, "מנורה מבטחים משלימה", שבשמה הקודם נקראה "מבטחים החדשה פלוס". אף אחת משתי אלה איננה הקרן הוותיקה.

ההבדל מופיע גם ברשימת הגופים של הר הכסף: "מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ" מופיעה בנפרד מ"מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ". מי שרואה בתוצאות או בדוח רק את המילה "מבטחים" מסתכל על השם המלא, כי לפיו יודעים לאיזה גוף לפנות ואיזה תקנון חל.

הקרנות הוותיקות נסגרו להצטרפות עמיתים חדשים במרץ 1995, והקרנות החדשות קלטו מצטרפים מ-1 בינואר 1995. מי שהתחיל לחסוך לפנסיה לראשונה אחרי מרץ 1995 נמצא בדרך כלל בקרן חדשה, גם אם השם "מבטחים" מופיע בדוח שלו. מי שהתחיל לפני כן יכול להיות בקרן ותיקה, אבל זה לא אוטומטי: זה תלוי לאיזו קרן המעסיק הפקיד.

יש קבוצה אחת באמצע. מי שהצטרף לקרן ותיקה בין 1 בינואר ל-31 במרץ 1995, ועומד בתנאים שבתקנון (בין השאר, שלא בוטח בקרן ותיקה ב-24 החודשים שלפני כן), הוא "מבוטח קבוצת הביניים". הוא כן בקרן הוותיקה, אבל צובר 0.1333% לכל חודש ביטוח, לפני אוקטובר 2003 ואחריו, במקום 0.1667%.

הצטרפות ראשונה לקרן ותיקה אחרי 1.10.2003 אפשרית רק במעבר מקרן ותיקה אחרת או מפנסיה תקציבית, בתוך 24 חודשים ולפי הסכם שנחתם לפני אותו מועד. כלומר, מי שנמצא היום בקרן חדשה לא יכול לעבור לוותיקה, גם אם הוא מוכן להפקיד אליה.

בקרן הוותיקה הקצבה היא אחוז מהשכר הקובע, כלומר מהשכר שהקרן מחשבת לפי התקנון ולא מהמשכורת האחרונה. מאוקטובר 2003 כל חודש ביטוח מוסיף 0.1667%, 2% לשנה, ובסך הכול עד 70%. השכר הקובע במבטחים בנוי משני חלקים: על החודשים שלפני אוקטובר 2003, ממוצע המשכורות ב-36 החודשים האחרונים; ועל החודשים מאוקטובר 2003, היחס בין המשכורת שלכם לשכר הממוצע במשק בכל חודש, כפול השכר הממוצע בזמן הפרישה. לכן בדוח של הוותיקה רואים חודשי ביטוח, אחוז שנצבר ושכר קובע, ולא יתרה.

בקרן החדשה אין אחוז. הקצבה היא היתרה הצבורה ביום שלפני הקצבה הראשונה, חלקי מקדם ההמרה מנספח ו' לתקנון. המקדם תלוי בגיל, בשנת הלידה ובמין שלכם, בגיל ובמין של בן או בת הזוג ובשיעור שבחרתם להשאיר להם, בילדים, ובתקופת תשלומים מובטחים אם בחרתם בה. לכן בדוח של החדשה רואים יתרה בשקלים וקצבה צפויה, והקצבה הסופית נקבעת רק בבקשה לקצבה.

המשמעות לאדם רגיל: בוותיקה, שנה נוספת של עבודה מוסיפה 2% לקצבה כל עוד לא הגעתם ל-70%, ושכר גבוה יותר מעלה את הבסיס. בחדשה, שנה נוספת מוסיפה הפקדות ותשואה ליתרה, וכל שנה שבה דוחים את הקצבה משנה גם את המקדם.

בקרן הוותיקה, כשפנסיונר נפטר, האלמנה או האלמן מקבלים 60% מהקצבה האחרונה ששולמה לו. יתום של פנסיונר מקבל 20%, יתום שנפטרו שני הוריו 40%, והורה של פנסיונר 15%, בכפוף לתקרה. השיעורים קבועים בתקנון ולא נבחרים. כשמבוטח פעיל נפטר לפני הפרישה, בן הזוג מקבל 40% מהשכר הקובע שלו. כלומר, הבסיס הוא שכר, לא כמה כסף נצבר.

בקרן החדשה, בבקשה לקצבה בוחרים איזה שיעור יקבל בן הזוג אחרי הפטירה, ולא פחות מ-30%. הבחירה משנה את מקדם ההמרה, ולכן גם את הקצבה שלכם. לפני הפרישה, אם עמית מבוטח נפטר, האלמן או האלמנה מקבלים 60% מ"הקצבה הבסיסית לשאירים": השכר הקובע של העמית כפול שיעור הכיסוי לשאירים במסלול הביטוח שלו. מי שבחר מסלול עם כיסוי נמוך לשאירים משאיר בסיס נמוך יותר.

מי שיש לו את שתי הקרנות, למשל ותיקה מתחילת הדרך וחדשה מאז, משאיר לבן הזוג שתי קצבאות שונות, כל אחת לפי הכללים שלה. בוותיקה הכלל קבוע, ובחדשה הוא תוצאה של הבחירות בבקשה לקצבה ובמסלול הביטוח.

עמיתים כותבת שהיא משרתת יותר מ-255,000 גמלאים, כ-10,000 מעסיקים, 350,000 מבוטחים לא פעילים וכ-45,000 מבוטחים פעילים, ומנהלת נכסים של כ-400 מיליארד ₪, מהם 30% באגרות חוב מיועדות. כלומר, רוב מי שרשום בקרנות הוותיקות כבר לא מפקיד אליהן, ורבים מהם לא יודעים שיש להם שם זכויות.

תוכנית ההבראה של 2003 כללה סיוע של המדינה, לפי עמיתים כ-78 מיליארד ₪ בערכי 2003, ולצידו תקנון אחיד, העלאת שיעור ההפקדות וגביית דמי ניהול, ומנגנון איזון אקטוארי. לפי סעיף 64 בתקנון, כשנוצר בקרן גירעון של יותר מ-5% מההתחייבויות, או יותר מ-3% שלוש שנים ברציפות, הקרן מפחיתה זכויות למבוטחים, לפנסיונרים ולשאירים, אחרי שמשתמשים בעתודה. וכשהעתודה עולה על 5% מההתחייבויות, הקרן רשאית להגדיל זכויות.

כלומר, גם בוותיקה הקצבה לא מובטחת לגמרי בשקלים: היא יכולה לזוז עם האיזון של כל הקרן. דוגמה מהעבר מופיעה בסוף התקנון: הוראה של המפקח מ-23 ביוני 2010 הפחיתה 0.7% מכל הקצבאות שהקרן משלמת, החל מחודש העדכון הראשון. לפי עמיתים, מנגנון האיזון נקבע בדומה למנגנון שקיים בקרנות הפנסיה החדשות, כך שגם בהן הזכויות זזות עם מצב הקרן.