פנסיה תקציבית: מי זכאי, איך מחשבים ומה מקבלים

בפנסיה תקציבית אין חשבון שמפקידים אליו. החוק נותן זכות לקצבה, והיא משולמת מאוצר המדינה או מהתקציב של הגוף המעסיק, חודש אחרי חודש, כל ימי החיים. לעובדי מדינה, ובהם שוטרים, סוהרים ועובדי שירותי הביטחון בפרקים נפרדים, חל חוק שירות המדינה (גמלאות). את הקצבה של עובדי המדינה מחשבת ומשלמת מינהלת הגמלאות באגף החשב הכללי. גופים כמו מערכת הביטחון, המשטרה, רשויות מקומיות ומוסדות להשכלה גבוהה משלמים את הפנסיה התקציבית של עובדיהם בעצמם.

החוק לא חל על מי שמונה לשירות המדינה "ביום הקובע החל לגביו או לאחריו". שר האוצר קבע את היום הקובע בתוך שישה חודשים מ-1 במרס 2002, ולסוגי עובדים שונים יכולים להיות ימים שונים. עובד חדש מבוטח בקופת גמל לקצבה כמו כל שכיר. יש חריגים, למשל מי שהועסק במדינה בחוזה או בהרשאה לפני היום הקובע ומונה אחריו. לאנשי קבע בצה"ל יש חוק גמלאות נפרד, ובו התאריך הקובע הוא 31.12.2003.

גם מי שבפנסיה תקציבית מפריש משכרו. לפי מדריך החשב הכללי לעובדי מדינה (2017) עובד בפנסיה תקציבית מפריש 2% מהשכר. הפנסיה התקציבית חלה רק על "הרובד הראשון" בתלוש, היסוד והתוספות הקבועות. על הרובד השני (שעות נוספות, כוננויות, משמרות) ועל הרובד השלישי (החזרי הוצאות) העובד מבוטח בפנסיה צוברת. כלומר לרוב העובדים האלה יש בפרישה שתי מערכות: הזכות התקציבית, והיתרות בקופות.

סעיף 20 קובע את הנוסחה: הזכאי מקבל "קצבה בסכום השווה לחלק השש מאות ממשכורתו הקובעת כפול במספר חדשי שירותו". 1/600 לחודש הם 2% לשנה. התקרה היא 70% והרצפה 20% למי שזכאי לקצבה. בחישוב התקופה, חלק של חודש שעולה על 15 יום נספר כחודש מלא, ומה שאינו עולה על 15 יום לא נספר.

"משכורת קובעת" היא המשכורת "המגיע[ה] ערב פרישתו... לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו", כולל תוספות קבועות. מ-2023 לא נכנס אליה "רכיב שכר מוחרג": רכיב חדש מהסכם קיבוצי שנחתם מ-1.6.2023 ושההסכם קבע שלא ייכנס לפנסיה. כיוון שהבסיס הוא הדרגה ביום הפרישה, קידום בשנים האחרונות מעלה את הקצבה על כל שנות השירות.

במשרה חלקית המשכורת הקובעת מוכפלת בממוצע המשוקלל של חלקיות המשרה לאורך השנים. מי ששירת יותר מ-420 חודשים יכול שהממוצע יחושב לפי 420 החודשים הנוחים לו. שירות במשרה של פחות משליש לא נספר בכלל, לא בתקופה ולא במשכורת. ולמי שפרש בגלל נכות יש רצפה אחרת: מי שוועדה רפואית קבעה לו סמוך לפרישה נכות של 50% או יותר, או שפוטר בגלל נכות, מקבל לפחות 20% מהמשכורת הקובעת ועוד שלושה פרומיל לכל אחוז נכות.

סעיף 17 נותן שלוש דרכים לצאת לקצבה ביוזמת העובד: אחרי 25 שנות שירות מהגיל שבתוספת השנייה (57 לילידי מאי 1952 ואילך), אחרי 10 שנות שירות מגיל 60 או כשוועדה רפואית קבעה שאינו מסוגל לעבוד בשירות המדינה, ואחרי 20 שנה בהוראה, כמורה או כגננת, בכל גיל. מי שיצא לפי 25 השנים או לפי 20 שנות ההוראה לפני גיל 60 מקבל את הקצבה רק מהחודש שאחרי שמלאו לו 60, אלא אם ועדה רפואית קבעה שאינו מסוגל להשתכר.

לנציב השירות יש סמכות משלו. הוא רשאי להוציא לקצבה עובד ששירת 10 שנים מגיל 60, והוא חייב לעשות זאת "בתום החודש שבו הגיע העובד לגיל פרישת חובה", 67, אלא אם אושרה בהסכמת העובד הארכה מעבר לגיל. אפשר גם לצאת לקצבה על חלק מהמשרה ולהמשיך לעבוד בחלק האחר, בהסכמת העובד. גם מי שפוטר זכאי לקצבה בתנאים: אחרי 5 שנות שירות בגלל מצב בריאות עם נכות של 25% לפחות, או אחרי 10 שנים בגלל מצב בריאות, או מסיבה אחרת מהגיל שבתוספת (42 לילידי מאי 1967 ואילך).

הקצבה משולמת ביום האחרון של כל חודש, מהחודש שאחרי החודש שבו נולדה הזכות. את התביעה מגישים לממונה על הגמלאות, ולוח הזמנים חשוב: לא משלמים קצבה בעד יותר מארבעה חודשים שלפני הגשת התביעה, והממונה רשאי להאריך עד שנתיים רק אם האיחור נבע מסיבה מוצדקת.

החוק מבחין בין עובד שנפטר בזמן השירות לבין פנסיונר שנפטר. עובד שנפטר אחרי שלוש שנות שירות לפחות משאיר לבן או לבת הזוג 40% מהמשכורת הקובעת, בלי קשר למספר השנים שמעבר לשלוש. ליתומים שאינם עומדים ברשות עצמם מגיעים 10% לכל יתום ועוד 5% לכולם כשיש בן זוג זכאי, ו-15% לכל יתום ועוד 15% לכולם כשאין. מי שנפטר לפני שלוש שנות שירות משאיר מענק, לא קצבה.

כשנפטר פנסיונר, בן הזוג מקבל 60% מהקצבה, "אך לא יותר מארבעים אחוזים ממשכורתו הקובעת של הנפטר", בתנאי שהיה בן הזוג לפחות שלוש שנים לפני הפטירה או שנולד להם ילד. ליתום מגיעים 15% מהקצבה כשיש בן זוג זכאי, ו-15% ועוד 25% לכלל היתומים כשאין. לסך הקצבאות לשאירים יש תקרה: המשכורת הקובעת של עובד, או הקצבה של פנסיונר. יתום "עומד ברשות עצמו" מגיל 20, או מ-21 אם הוא בשירות סדיר או לאומי, אלא אם אין לו הכנסה כדי מחייתו והוא אינו מסוגל לכלכל את עצמו.

יש גם כלל גיל לבן הזוג. בחוק, בן זוג "עומד ברשות עצמו" כבר מגיל 18, אלא אם "אין לו הכנסה כדי מחייתו ואינו מסוגל לכלכל עצמו". בן זוג כזה מקבל את קצבת השאיר רק מגיל 45, אלא אם יש לו או לנפטר ילד שאינו עומד ברשות עצמו ושהוא ילד של שניהם או בפרנסתו. עד גיל 45 הוא מקבל במקום הקצבה מענק של 12 פעמים הקצבה, ומי שהיה בן 43 ומעלה במות הנפטר מקבל מחצית הקצבה כפול מספר החודשים עד גיל 45. מגיל 45 הקצבה משולמת לו.

בפנסיה תקציבית אי אפשר למשוך "יתרה", אבל אפשר להוון חלק מהקצבה לפי תקנות שהשר מתקין. החוק מגביל אותן בשלושה כללים: לא יותר מ-25% מהקצבאות, לא היוון של קצבה "שתגיע לזכאי כעבור שש שנים ממועד ההיוון", ו"ההיווּן של קצבת פרישה לא יביא... לידי הפחתת קצבת השאירים". כלומר מה שהפנסיונר מהוון לעצמו לא בא על חשבון בן הזוג אחריו.

פנסיונר שחוזר לעבוד במשרד שממנו פרש, לפני גיל 60, ושהמשכורת והקצבה יחד עולות על המשכורת הקובעת שלו, מקבל קצבה מופחתת: שני שלישים מהקצבה, או הקצבה פחות שליש מהעודף, לפי הגבוה. מגיל 60 הכלל הזה לא חל.

גם קצבה נוספת יכולה לשנות את החשבון. מי שזכאי ל"גמלאות כפל", למשל שתי קצבאות לפי החוק או קצבה ממקור ציבורי נוסף, וסך כולן עולה על 70% מהמשכורת הקובעת, מקבל הפחתה בגובה העודף. הכלל לא חל כשאחת הקצבאות היא קצבת שאיר אחרי פטירת בן הזוג והשנייה קצבת פרישה, כך שגמלאית מדינה שהתאלמנה מגמלאי מדינה מקבלת את שתיהן.

לעניין המס, פנסיה תקציבית היא "קיצבה המשתלמת מאת מעביד", ולכן קצבה מזכה. מגיל הפרישה חל עליה הפטור של סעיף 9א, ב-2026 עד 5,422 ₪ בחודש (57.5% מתקרה של 9,430 ₪), אחרי קיבוע זכויות בטופס 161ד. הפטור הוא סל אחד לכל הקצבאות: מי שיש לו גם קצבה מקרן פנסיה מחלק אותו ביניהן ולא מקבל פטור כפול. קצבה מוכרת אין בה, כי היא לא משולמת מקופת גמל.

לפני גיל הפרישה, הפנסיה התקציבית היא "פנסיה מוקדמת" בעיני הביטוח הלאומי, ומשלם הפנסיה מנכה ממנה דמי ביטוח לאומי ובריאות: ב-2026 4.25% על החלק שעד 7,703 ₪ ו-11.96% על החלק שמעליו. מגיל הפרישה הניכוי נפסק. גם אישה נשואה שאינה עובדת ובעלה מבוטח פטורה מהניכוי לפני גיל הפרישה.

קצבת שאירים מפנסיה תקציבית פטורה ממס עד תקרת הקצבה המזכה, 9,430 ₪ בחודש ב-2026, לפי סעיף 9(6ו), בלי תנאי גיל. ולמי שיש גם קרן פנסיה צוברת: חוק קופות הגמל סופר את הפנסיה התקציבית בבדיקת הקצבה המזערית (5,306 ₪ ב-2026), ולכן מי שהפנסיה התקציבית שלו מעל הסכום הזה עומד בתנאי החוק להיוון בקרן, לפי שיטת ההיוון בתקנון שלה.