קרן הדסה הוותיקה: כל מה שחשוב לדעת על הפנסיה

בתקנון האחיד "הקרן", כשמדובר בהדסה, היא "הדסה קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ". לפי דוח הממונה על שוק ההון לשנת 2003, באותה שנה מונה מנהל מיוחד אחד להדסה, למבטחים, לקרן פועלי בניין ולקרן חקלאים, אחרי שהמפקח על הביטוח הורה על איחוד תפעולי של חלק מהקרנות תחת ניהולו. היום כל שמונה הקרנות מנוהלות באיחוד התפעולי עמיתים.

מאוקטובר 2003 הדסה פועלת לפי התקנון האחיד. לפי הדוח, התקנון ביטל הסכמים חריגים והטבות של קבוצות חזקות והעביר את כל הקרנות לשיטת החישוב של מקפת וקג"מ, אבל החודשים שלפני אוקטובר 2003 נשארו בתקנון בשיטת שלוש השנים. מי שחודש הזכאות הראשון שלו לקצבה הוא אוקטובר 2003 או אחריו נמצא תחת התקנון האחיד בלבד, והוא חל על אף כל הסכם או הסדר אחר.

מה נשאר לכל קרן משלה הוא בעיקר נספח ג', רשימת תוספות השכר "הבלתי מוכרות". הכללים עצמם, הנוסחה, גיל הפנסיה, המשיכה, השאירים והנכות, זהים בשש הקרנות בשיטת שלוש השנים.

הרשימה של הדסה משקפת שכר של בית חולים ושל מוסד אקדמי: תוספת בי"ח, בי"ח אחיות ובי"ח פסיכולוגי; תוספות תואר ראשון, שני ושלישי, M.S.C ו-P.H.D; כוננויות על וכוננות רפואת שיניים; רנטגן א' ו-ג'; תוספת מתמחה ותוספת אשפוז; תוספת מקצועית פסיכולוג; תוספת ותמריץ משפטנים; תוספות מחלקת מחקר א' ומחקר ב'; תוספת מנהל ומשק; ביגוד סגל אקדמי; תוספת הופעה ותוספת דריכות בי"ח. וגם תוספות שנקראות על שם הסכמי שכר וועדות: הסכם 88/90, הסכם הדסה 95, הסכם הדסה וועדת מעקב 88.

תוספת מהרשימה שהופקד עליה ב-36 החודשים האחרונים נספרת לפי סעיף 65: הממוצע שלה כפול היחס בין מספר החודשים שבהם הופקד עליה לבין כל חודשי הביטוח שלכם (או 420, הנמוך), ולא יותר מ-1. כל תוספת נבדקת לחוד, כך שאצל אותו עובד אחת יכולה להיספר במלואה ואחרת רק בשבריר. וכמו בכל הקרנות, ההגבלה חלה רק על החלק של השכר הקובע ששייך לחודשים שלפני אוקטובר 2003; מאוקטובר 2003 כל תוספת שהופקד עליה נכנסת ליחס השכר של אותו חודש.

מעבר לשמות, הרשימה תופסת שני סוגים כלליים: כל תוספת שלא הופקד עליה לקרן מהחודש הראשון ששולמה לכם, או מהחודש הראשון שהדסה שילמה אותה לעובדיה, וכל תוספת שבאה במקום אחת מאלה. כך תוספת חדשה שהחליפה תוספת ישנה, גם בשם אחר, נבדקת באותה דרך.

סעיף 50(ג) קובע שהפרק על רציפות זכויות בא במקום "הסכם בין קופת פנסיה לעובדי הדסה" לבין קג"מ, מבטחים ומקפת, ובמקום התקנות הישנות לרציפות זכויות בין קרנות ההסתדרות. מי שעבר בין הדסה לאחת מהקרנות האלה, או לכל קרן ותיקה אחרת שבהסדר, מקבל קצבה אחת מהקרן "המשלמת", זו שבה רשום חודש הביטוח האחרון שלו. כל קרן מחשבת את החלק שלה לפי התקנון שלה, וסך האחוזים לא עובר 70%. תקופה של עד 3 חודשי ביטוח בקרן לא נכנסת לחשבון הזה.

כשהדסה היא הקרן "המשתתפת", כלומר עזבתם אותה לקרן ותיקה אחרת, "שלוש השנים" שלה הן 36 החודשים האחרונים בהדסה, גם אם עזבתם לפני עשרים שנה. מי שצבר בהדסה 120 חודשים או יותר מקבל את השכר הזה כיחס: השכר של שלוש השנים ביום המעבר חלקי השכר הממוצע במשק באותה תקופה. אם אתם מבוטחים פעילים בקרן המשלמת עד הפרישה, בפרישה היחס מוכפל בשכר הממוצע במשק של אז, ולכל היותר בשכר הממוצע של יום המעבר בתוספת 0.165% לחודש מעל המדד. כך השכר של הדסה ממשיך לעלות עם השכר במשק, ולא רק עם המדד.

יש גם גבול: השכר הקובע של הדסה כקרן משתתפת לא יעלה על השכר הקובע בקרן המשלמת, ולא יירד מהשכר הקובע של מבוטח לא פעיל בהדסה. ועוד שני כללים משותפים: מי שמבוטח בכמה קרנות ותיקות יכול להקדים או לדחות את היציאה לקצבה רק בכולן יחד, ומשיכת כסף מאחת מהן אחרי 1 באוקטובר 2003 מבטלת את הזכות לקצבה גם בהדסה, חוץ מתקופה של עד 3 חודשים או סכום שלא עובר את התקרה שבחוק.

בחלק של שלוש השנים כל משכורת מתורגמת למשרה מלאה, ואחר כך מוכפלת בשיעור המשרה הממוצע של כל חודשי הביטוח שלכם. לכן שנים במשרה חלקית מורידות את החלק הזה, גם אם בשלוש השנים האחרונות עבדתם במשרה מלאה. התקנון מתיר תיקון אחד: בחישוב הממוצע אפשר להביא חודש במשרה מלאה שאחרי 420 חודשי ביטוח במקום חודש במשרה חלקית שלפניהם, כך שמי שעבד יותר מ-35 שנה במשרה מלאה יכול לשפר את הממוצע.

בכיוון ההפוך: על חודש ביטוח שלפני אוקטובר 2003 שיעור המשרה יכול להירשם עד 150%, אם באותו חודש הועסקתם אצל שני מעסיקים או יותר והקרן אישרה זאת מראש. מאוקטובר 2003 שיעור המשרה לא עולה על 100%. מי שעבד בשנות התשעים בשתי משרות שבוטחו בקרן, באישור, יכול להגיע לשיעור משרה ממוצע של יותר מ-100%, וזה מגדיל את החלק של שלוש השנים.