החשבון שהקשר איתו נותק: מה קורה בתום שנה, ומה בתום תשע

הנקודות העיקריות

• התקנות מגדירות שתי דרכים שבהן חוסך הופך ל"עמית שהקשר עמו נותק": דואר חוזר, כלומר שני דוחות תקופתיים שנשלחו אליו לא בדואר אלקטרוני וחזרו בלא מענה בתוך שלוש שנים, או חשבון שנחשב רדום.
• בקופת גמל שאינה קופה לקצבה, חשבון נחשב רדום כשעברו עשר שנים מההוראה האחרונה שניתנה לגוף המוסדי, או חמש שנים כשמהנתונים בקופה עולה שהכספים נזילים, לפי המוקדם.
• בתום שנה מהמועד שבו נותק הקשר, תקנות דמי הניהול מגבילות את הגבייה מהיתרה הצבורה ל-0.3% לשנה, או לשיעור שנגבה מהחשבון ביום שבו נותק הקשר, לפי הנמוך מביניהם.
• התקרה הזו אינה הנחה שנשארת. אם הגוף המוסדי מצליח ליצור קשר, הוא רשאי לחזור לשיעור הקודם מאותו יום, וגם לגבות את ההפרש בעד התקופה שחלפה, עד 0.5% לשנה מהיתרה או השיעור שנגבה אז, לפי הנמוך.
• הפקדה חודשית שנכנסת כסדרה אינה נחשבת יצירת קשר, וגם לא קצבה שוטפת או משיכה תקופתית קבועה. כניסה לחשבון באתר, בירור יתרה או פנייה בכתב כן נחשבות הוראה של העמית.
• תשע שנים אחרי שנותק הקשר, ובתנאי שהעמית הגיע לגיל 70, הגוף המוסדי מעביר לאפוטרופוס הכללי את פרטי החשבון. משם הדרך חזרה עוברת דרך האפוטרופוס, לא דרך הקופה.

שני מכתבים שחזרו

הביטוי "מנותק קשר" נשמע כמו תיאור של חוסך שנעלם. בתקנות הוא מוגדר בדיוק, ושתי הדרכים להיכנס להגדרה שונות מאוד זו מזו.

הראשונה היא דואר חוזר. ההגדרה מדברת על שני דוחות תקופתיים שנשלחו לעמית אחרי יום התחילה של התקנות, שלא בדואר אלקטרוני, וחזרו בלא מענה בתוך תקופה של שלוש שנים. שני מכתבים, לא אחד, ובדואר רגיל. מי שמקבל את הדוחות שלו רק במייל פשוט לא עובר בדרך הזו.

השנייה היא חשבון רדום, וכאן נמדד זמן ולא דואר. בקופת גמל שאינה קופה לקצבה, החשבון נחשב רדום כשעברו עשר שנים מהמועד האחרון שבו ניתנה הוראה לגוף המוסדי, או חמש שנים כשמהנתונים שבידי הקופה עולה שהכספים נזילים, לפי המוקדם. בקופות לקצבה ובפוליסות ההגדרה נתלית בגיל הפרישה ובתום תקופת הביטוח, כך שחשבון של אדם בשנות השישים לחייו יכול להיכנס להגדרה מהר יותר מחשבון של אדם צעיר.

ההבדל בין שתי הדרכים חשוב מסיבה מעשית. עובד שהמעסיק מפקיד בשבילו כל חודש, ושעבר דירה בלי לעדכן את הקופה, יכול להיות "מנותק קשר" על הנייר למרות שהכסף זורם. הכסף נכנס, המכתבים חוזרים, ולפי ההגדרה זה מספיק.

מה הקופה חייבת לעשות, ובאיזה קצב

התקנות לא מסתפקות בהגדרה. הן מחייבות את הגוף המוסדי לנקוט מיוזמתו שורה של פעולות, בלוחות זמנים כתובים.

הבסיס הוא מרשם האוכלוסין. הגוף המוסדי מאמת מולו פרטי זיהוי של העמיתים שאת כספם הוא מנהל, עמית חדש בעת ההצטרפות וכל השאר אחת לשישה חודשים. בנוסף הוא פונה למרשם בבקשה לקבל מען בכל אחד מהמקרים האלה: המען אינו מופיע ברשומות, תכתובת הדואר חזרה, החשבון נחשב רדום, או שנודע לקופה שהעמית נפטר.

משם מתחילות פעולות האיתור עצמן. התקנות מחייבות לפנות לאיש הקשר של העמית, למעסיק, ובקופה ענפית או קבוצתית גם לנציגות, וכן לבדוק במאגרי מידע רלוונטיים, והכול בתוך שנה. לא נוצר קשר, הפעולות חוזרות אחת לשלוש שנים, ובכל פעם צריך להשלים אותן בתוך שנה. בחשבון רדום נבדק אחת לשלוש שנים אם היתרה עולה על 5,000 שקל, סכום שמתעדכן ב-1 במרץ לפי שינוי מדד המחירים לצרכן, ואם היא עולה עליו, מחזור האיתור מתחיל שוב.

בחוזר של הרשות יש גם הוראה על תוכן הפנייה. כשהגוף המוסדי מקבל מען או דואר אלקטרוני חדשים, עליו להבהיר שקיים חשבון על שם העמית אצלו, בלי לציין את גובה היתרה הצבורה, לבקש ממנו לפנות בהקדם, ולהוסיף הבהרה שייתכן שעל זכויותיו, מלבד היתרה הצבורה, חלה או תחול התיישנות. ההבהרה הזו לא חלה על חשבון בקופת גמל שאינה קופת ביטוח ואינה קרן פנסיה.

ולסוכן או למשווק שדרכו הצטרף העמית יש חלק בזה. פנה אליו הגוף המוסדי בעניין עמית שהקשר עמו נותק, עליו למסור את הפרטים שבידיו בתוך 25 ימי עסקים, ואם אין לו פרטים כאלה, לומר זאת באותה תקופה. אם יש לו דרך ליצור קשר עם העמית, עליו ליידע אותו שקיים חשבון שייתכן שהוא אינו מודע לקיומו.

דמי הניהול בשנה שאחרי, וההפרש שנגבה אחר כך

כאן נמצא החלק שמפתיע את מי שמגלה את החשבון הישן שלו.

תקנות דמי הניהול קובעות שבחשבון של עמית שהקשר עמו נותק ייגבו דמי ניהול מהיתרה הצבורה בשיעור שלא יעלה על 0.3% לשנה, או בשיעור שהגוף המוסדי גבה מאותו חשבון במועד שבו נותק הקשר, לפי הנמוך מביניהם. המועד שממנו זה חל הוא תום שנה מהיום שבו הפך העמית לעמית שהקשר עמו נותק. זו תקרה שהתקנות קובעות למצב הזה בלבד, ולא מדד להשוואה: התקרה הכללית בקופת גמל היא 1.05% לשנה מהיתרה הצבורה, ובקרן פנסיה מקיפה חדשה התקרה על הגבייה מהצבירה נמוכה ממנה, ולצידה יש בפנסיה גם תקרה על גבייה מההפקדה.

החלק השני של אותה תקנה מסביר למה אין כאן מציאה. הצליח הגוף המוסדי ליצור קשר עם העמית, הוא רשאי לחזור ולגבות את השיעור שגבה ביום שנותק הקשר, מהיום שבו נוצר הקשר, וגם לגבות את ההפרש בעד התקופה שבה הקשר היה מנותק, בשיעור שלא יעלה על 0.5% לשנה מהיתרה הצבורה או על השיעור שנגבה אז, לפי הנמוך. במילים אחרות, השנים שבהן נגבה מעט יותר מהמותר בחשבון פעיל אינן נמחקות בהכרח ברגע שהחשבון מתעורר.

התקנה הזו גם לא חלה על הכול. ההוראות על חשבון של עמית שהקשר עמו נותק אינן חלות על קופת גמל ענפית ועל קרן פנסיה ותיקה.

מה נחשב "יצירת קשר", ומה דווקא לא

מה נחשב יצירת קשר כתוב בתקנות, וההגדרה צרה יותר ממה שרוב האנשים מניחים.

לפי התקנות, קשר עם עמית שהקשר עמו נותק נוצר באחד מאלה: עדכון מען שהתקבל ממרשם האוכלוסין, משלוח דואר רשום לכתובת החדשה, פטירת העמית, או הוראה שנתן העמית. ומההוראה הזו מוחרגות במפורש הפקדות שוטפות, קבלת קצבה ומשיכות תקופתיות קבועות. כלומר הזרימה האוטומטית של הכסף, לתוך החשבון או ממנו, לא מעידה על כלום לעניין הזה.

מה כן נחשב הוראה. התקנות מונות הפקדה, משיכה, העברה ובירור יתרה, פנייה בכתב, דואר אלקטרוני מכתובת העמית, כניסה לחשבון באתר של הגוף המוסדי ושיחת טלפון מתועדת. הפעולה הקטנה ביותר ברשימה הזו, כניסה לאזור האישי כדי להסתכל על היתרה, מאפסת את השעון של הרדימות ומוציאה את החשבון מההגדרה.

שיעור דמי הניהול, מסלול ההשקעה שבו מנוהלת היתרה ומועד המשיכה הם עניינים שונים זה מזה, וכל אחד מהם תלוי בנסיבות של החוסך ובמוצר שבו הכסף יושב. התוכן כאן הוא מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ אישי, ולפני החלטה כדאי להתייעץ עם איש מקצוע מתאים.

תשע שנים, גיל 70, והאפוטרופוס הכללי

בסוף הדרך הזו יש תחנה שלא נמצאת בקופה בכלל.

החוזר מחייב את הגוף המוסדי להעביר לאפוטרופוס הכללי את מלוא הפרטים שבידיו על החשבון, בתחילת הרבעון שלאחר הרבעון שבו עברו תשע שנים מהמועד שבו נותק הקשר, ובלבד שהעמית הגיע לגיל 70. בחשבון של עמית שנפטר המועד נמנה אחרת: תשע שנים מהמועד שבו נודע לגוף המוסדי על הפטירה, כל עוד לא התקיים התנאי שמפסיק את חובת האיתור. חשבון שיש בו זכויות בלבד ואין בו יתרת כספים צבורה אינו נכלל בדיווח.

ההעברה הזו היא של מידע, ובעקבותיה רשאי האפוטרופוס הכללי לדרוש את הכספים עצמם לניהולו, בצו לניהול כנכסים עזובים. אם הכספים כבר הועברו והחוסך או המוטב פונים לקופה, הקופה מפנה אותם לאפוטרופוס הכללי, ומוסרת להם את כל פרטי המידע על החשבון שהעבירה אליו, כל עוד הם בידיה.

לרשות עצמה ברור שהתחנה הזו בעייתית. בטיוטת תיקון לנוהל האיתור שפרסמה הרשות היא כתבה שלהעברת הכספים לאפוטרופוס הכללי יש השלכות בלתי הפיכות על זכויות החוסכים ומוטביהם: היא שוללת את הזכות לייעד את הכספים לקצבת זקנה או שאירים ואת הטבות המס שבהן, היא מהווה משיכה שלא כדין של כספי קצבה שמחויבת במס בשיעור 35%, והיא שוללת את הפטור ממס רווחי הון שניתן לכספים שמנוהלים בחיסכון הפנסיוני. הטיוטה היא טיוטה, והנוהל שבתוקף הוא זה שפורסם ב-2012 ובתיקוניו.

איפה חשבונות כאלה מופיעים

חשבון כזה מופיע בשלושה מקומות ציבוריים, כל אחד מזווית אחרת.

הר הכסף, שמפעיל משרד האוצר, מרכז איתור של חשבונות חיסכון וביטוח לפי מספר זהות, והוא נבנה בדיוק בשביל המצב שבו אדם אינו יודע שיש לו כסף. המסלקה הפנסיונית מציגה את החשבונות שרשומים על שם החוסך בכל הגופים ואת הנתונים עליהם. ורשות שוק ההון מפעילה מחשבון דמי ניהול, שמאפשר לראות מה עושה שיעור כזה או אחר ליתרה לאורך זמן.

התקנות מטילות על הקופה את חובת החיפוש, אבל מה שמוציא חשבון מההגדרה הוא הוראה של העמית עצמו, וגם כניסה לאזור האישי כדי להציץ ביתרה נחשבת כזו.