משיכת תגמולים מקופת גמל בשל נכות או הוצאות רפואיות: מה נבדק בטופס 159

הנקודות העיקריות

• טופס 159 אינו מוגש לקופת הגמל אלא לפקיד השומה. הקופה מבצעת את המשיכה רק אחרי שהאישור שהתקבל מפקיד השומה מגיע אליה.
• עילת ההוצאות הרפואיות נבדקת לפי יחס: סך ההוצאות בשנת המס, בלי הוצאות לטיפול שיניים, צריך להיות גבוה ממחצית ההכנסה השנתית. הסכום שהקופה תשלם לא יעלה על סכום ההוצאות עצמן.
• עילת הנכות דורשת נכות צמיתה בדרגה של 75% או יותר, שנקבעה לעמית או לקרובו אחרי שהעמית היה עמית באותו חשבון.
• "קרוב" לעניין הזה מוגדר בטופס: בן זוג, הורה, הורי הורה, צאצא, צאצאי בן הזוג, ובן זוגו של כל אחד מאלה.
• לטופס מצרפים אישור יתרה מהקופה ואישור על מועד ההצטרפות לחשבון. בקרן פנסיה המשיכה כפופה גם לתקנון הקרן.
• עילה נוספת באותה תקנה, מיעוט הכנסות, עובדת בדרך אחרת לגמרי: מגישים הצהרה ישירות לקופה, בלי לעבור דרך פקיד השומה.
• הקופה משלמת בתוך ארבעה ימי עסקים מהיום שהבקשה הגיעה אליה. לפי הבהרה שרשות שוק ההון פרסמה באפריל 2026, מניין הימים מתחיל רק כשכל הפרטים הנדרשים נמצאים בידי הקופה.
• החתימה על הטופס היא הצהרה. פקיד השומה רשאי לדרוש את המס בתוספת ריבית והפרשי הצמדה אם יתברר שהמשיכה לא עמדה בתנאים.

שנה אחת חריגה, ושתי עילות שנבדקות בנפרד

שנה שבה ההוצאות הרפואיות של המשפחה גדולות מההכנסה אינה שנה שבה אדם מעיין בתקנות. ובכל זאת, כאן נמצא ההסדר שמאפשר להגיע לכספי התגמולים שבקופת הגמל לפני גיל 60 בלי שהקופה תנכה מס במקור.

הכלל הרגיל הוא שכספי תגמולים בקופת גמל אינם נזילים לפני המועד שקבעו התקנות, ושמשיכה שלא בתנאים האלה היא משיכה שלא כדין וחייבת במס. בתוך תקנה 34(ב) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964, מופיעות בכל זאת כמה עילות שפותחות את החשבון מוקדם יותר. שתיים מהן נשענות על טופס 159 של רשות המסים, שכותרתו הרשמית היא "בקשת עמית מפקיד השומה למשיכת כספי תגמולים מקופת גמל ללא ניכוי מס", והוא מפנה לתקנות 34 ו-38. הנוסח שמפורסם באתר רשות המסים מעודכן ל-7.2021.

התקנות מנוסחות לפי חשבון שכיר, ותקנה 38(א)(1) מחילה את אותן עילות גם על עמית עצמאי. בטופס עצמו יש שדה שבו מסמנים אם המבקש הוא עמית שכיר או עמית עצמאי בקופה, ולידו מספר תיק הניכויים ומספר החשבון. כשהעמית הוא קטין, את פרטי העמית ממלא האפוטרופוס החוקי.

נכות של 75%: התאריך חשוב לא פחות מהשיעור

העילה הראשונה היא נכות. התקנה מדברת על מי שחלה או נפגע ונקבעה לו נכות צמיתה בדרגה של 75% או יותר, לפי אחד החוקים המפורטים בסעיף 9(5)(א) לפקודת מס הכנסה או לפי תקנות שהותקנו מכוח סעיף 9(5)(ב). הנכות יכולה להיות של העמית עצמו או של קרובו.

המילים שקל לדלג עליהן הן אלה שבאמצע: "לאחר שהיה לעמית באותו חשבון". כלומר התקנה בודקת שתי נקודות על ציר הזמן, ולא רק את שיעור הנכות. הפגיעה או המחלה צריכות להיות מאוחרות למועד שבו האדם הפך לעמית באותו חשבון, ולכן הטופס דורש אישור על מועד ההצטרפות לחשבון. בטופס יש שתי שורות נפרדות, אחת לנכות של העמית ואחת לנכות של קרובו, ובשתיהן ממלאים גם את השיעור שנקבע וגם את התאריך שממנו הוא נקבע.

ההגדרה של "קרוב" מופיעה בדברי ההסבר לטופס, והיא רחבה יותר ממה שנדמה: בן זוג, הורה, הורי הורה, צאצא, צאצאי בן הזוג, ובן זוגו של כל אחד מאלה. סבא או סבתא נכנסים לתוכה, וכך גם ילד של בן הזוג.

הוצאות רפואיות: מחצית ההכנסה, בלי שיניים ובלי החזרים

העילה השנייה מודדת יחס בין שני מספרים באותה שנת מס. סך ההוצאות הרפואיות של העמית או של קרובו, למעט הוצאות לטיפול שיניים, צריך להיות גבוה ממחצית ההכנסה השנתית. התקנה מונה במפורש את ההכנסות שנכנסות לבדיקה הזו: של העמית, של בן זוגו, של הקרוב שלטובתו נשא בהוצאות, ושל בן הזוג של אותו קרוב.

בטופס זה מתורגם לשלוש שורות שממלאים בשקלים: סך ההוצאות הרפואיות שהעמית נשא או יישא בהן בשנת המס, ההכנסות שלו ושל בן זוגו לרבות של ילדיו הקטינים, וההכנסות של הקרוב ושל בן זוגו. לצד שורת ההוצאות מופיעה הסתייגות שמצמצמת אותה: אין לכלול הוצאות שהתקבל או יתקבל בשלהן החזר מגורם כלשהו, כדוגמת קופת חולים או חברת ביטוח.

מגבלה נוספת נוגעת לגובה המשיכה ולא לזכאות. התקנה קובעת שהסכום שהקופה תשלם על חשבון התגמולים לפי העילה הזו לא יעלה על סכום ההוצאות הרפואיות. יש בטופס שדה "סכום המשיכה המבוקש", והתקרה הזו היא מה שמגדיר אותו בפועל.

מיעוט הכנסות: אותה תקנה, כתובת אחרת

באותה תקנה יש עילה נוספת, מיעוט הכנסות, ודברי ההסבר לטופס 159 מפנים אותה למסלול נפרד. היא אינה עוברת דרך פקיד השומה אלא ישירות דרך הקופה.

התנאי שם הוא שאין לעמית ולבן זוגו הכנסות העולות על "סכום ההכנסה המזערית" בחודש מסוים, שהוא סכום שכר המינימום לחודש, וכפל הסכום אם יש לעמית ולבן זוגו לפחות ילד אחד שטרם מלאו לו 18. העמית מגיש לקופה הצהרה על ההכנסות בתוך 60 יום מתום אותו חודש, והקופה משלמת את ההפרש שבין סכום ההכנסה המזערית לבין ההכנסות שבהצהרה. ההצהרה תקפה לחודשיים נוספים על החודש שלגביו ניתנה, ובתום כל תקופת זכאות אפשר להגיש הצהרה חדשה.

ההבדל הזה בכתובת מסביר חלק גדול מהבלבול. מי שפונה לפקיד השומה בעניין מיעוט הכנסות נשלח לקופה, ומי שפונה לקופה בעניין נכות או הוצאות רפואיות נשלח לפקיד השומה.

מה מצרפים, ועל מה בעצם חותמים

בדברי ההסבר כתוב במפורש מה מצורף לטופס: אישור יתרה מהקופה, ואישור על מועד ההצטרפות לחשבון בקופת הגמל. מי שאינו יודע באיזו חברה מנוהל חשבון ותיק יכול לאתר אותו קודם, דרך מערכת הר הכסף של משרד האוצר, ורק אחר כך לבקש ממנה את שני האישורים. לצד זה מופיעה הערה קצרה עם משמעות גדולה: משיכת כספים מקרן פנסיה כפופה לתקנונה, כך שהעילות שבתקנות אינן גוברות על מה שכתוב בתקנון הקרן.

החלק שמתחת לשורת החתימה הוא החלק שמפתיע בדיעבד. העמית מצהיר שכל הפרטים נכונים ומלאים, ומאשר שידוע לו שפקיד השומה רשאי לדרוש ממנו תשלום מס בגין הסכומים ששולמו על פי ההצהרה, לרבות ריבית והפרשי הצמדה, אם יתברר שהמשיכה לא הייתה לפי התנאים שבתקנות. אישור שניתן על בסיס הצהרה אפשר לבחון שוב בדיעבד, והמס שלא נוכה אז עשוי להידרש אחר כך.

מה קורה אחרי שהבקשה מגיעה לקופה

תקנה 41יא קובעת את לוח הזמנים: עמית שהעביר לקופה בקשה לקבל את הכספים יקבל אותם בתוך ארבעה ימי עסקים מהיום שהבקשה הגיעה לקופה. אם מועד קבלת הכספים נופל באחד משלושת ימי העסקים הראשונים של החודש, הקופה רשאית לדחות את התשלום ליום העסקים הרביעי באותו חודש.

ב-19 באפריל 2026 פרסמה רשות שוק ההון הבהרה שמשנה את נקודת הפתיחה של המניין הזה. לפי ההבהרה, בקשה שלא הושלמו בה כל פרטי המידע שהגוף המוסדי צריך לבירור הזכאות אינה נחשבת בקשה מלאה, ומניין הימים מתחיל רק מהמועד שבו כל הפרטים הנדרשים התקבלו. עיכוב שנובע מהשלמת מידע אינו נחשב אי עמידה במועדי המשיכה ואינו מחייב את הגוף המוסדי בריבית פיגורים.

ההבהרה גם מפרטת מה הגוף המוסדי עושה בזמן הזה. אישור פקיד שומה לזכאות לפטור ממס שצורף לבקשה נבדק כדי לוודא שהוא מסמך מהימן, למשל מול ממשק שע"ם של רשות המסים, שבו משודר כיום אישור פקיד שומה לעניין משיכת תגמולים. פרטי חשבון הבנק שנמסרו בבקשה נבדקים כדי לוודא שהחשבון הוא של העמית, למשל דרך ממשק אדי"ב של מס"ב. זהות המבקש מאומתת בנפרד, לעיתים באמצעות הודעה לפרטי הקשר שהגוף המוסדי החזיק לפני הבקשה.

הזכות היא של העמית, ולא של מי שמציע לטפל בזה

ההבהרה של אפריל 2026 נפתחת בהסבר למה היא נכתבה. גורמים בשוק, מורשים ואחרים, פונים לציבור החוסכים בפרסומים ובהודעות טקסט ומציעים סיוע באיתור ובמשיכה של כספי חיסכון פנסיוני. הבחינה שערכה הרשות העלתה שבמרבית המקרים ההודעות משדלות את החוסכים למשוך את כספיהם, גם במצבים שבהם המשיכה אינה עומדת בהוראות הדין.

בפסקה שאחריה הרשות מונה את מה שנמצא בפועל: משיכות שבוצעו בלי ליידע את העמית על המס המירבי שכרוך בהן ועל הפגיעה הבלתי הפיכה בחיסכון, לרבות בקצבת הזקנה ובכיסויים הביטוחיים שקיימים לו במוצר. ולצד זה פעולות של זיוף מסמכים, התחזות ומרמה, וחוזים שמחייבים את העמית בעמלות גם אם בסוף יבקש לחזור בו מהמשיכה.

נקודת המשען המשפטית נמצאת בפתיחת ההבהרה: סעיף 25(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) קובע שהזכות למשוך את כספי החיסכון הפנסיוני היא של העמית בלבד, והיא אינה ניתנת להעברה לאחר. גם טופס 159 נושא את חתימת העמית ואת הצהרתו.

מה שהמשיכה לוקחת מהחיסכון

שתי העילות האלה פותחות את החשבון, אבל הן לא מוסיפות לו דבר. הן מוציאות מהחיסכון לגיל הפרישה סכום שלא יחזור אליו, ובמוצר שכולל כיסויים ביטוחיים המשיכה יכולה לגרוע גם מהם. שני אלה מופיעים בהבהרה במפורש, כחלק ממה שחוסכים לא תמיד יודעים לפני שהם חותמים על בקשת משיכה.

לכן גם ההחלטה כאן אינה רק שאלה של עמידה בתנאי התקנות. בשנה כזו יש בדרך כלל כמה הוצאות שמתחרות על אותו כסף, ולפעמים מקורות אחרים שזמינים חוץ מהחיסכון. מה שיוצא מהחשבון עכשיו לא יימצא בו בגיל הפרישה, והמשקל של כל אלה משתנה ממשפחה למשפחה. המידע בכתבה הזו הוא מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ אישי, ולפני הגשת בקשה כדאי להתייעץ עם איש מקצוע מתאים ולבדוק את נוסח התקנות והטופס במועד הפנייה.