תקופת תשלומים מובטחים בקצבת הזקנה: ארבע תקופות, שני תנאים, ומה זה עושה לקצבה

הנקודות העיקריות

• התקנון מגדיר תקופת תשלומים מובטחים כתקופה של 60, 120, 180 או 240 חודשים ממועד הזכאות לקצבת זקנה. אין באמצע תקופות אחרות.
• הבחירה נעשית בבקשה לקבלת קצבת זקנה עצמה. התקנון מדבר עליה כעל בחירה שנעשית "במועד הבקשה", ולא לפניה ולא אחריה.
• שני תנאים חוסמים אותה: גילו של העמית בתום התקופה לא יעלה על 87, והוא לא היה זכאי לקצבת נכות מהקרן ב-24 החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה.
• התקופה היא אחד המשתנים שמהם נגזר מקדם ההמרה לקצבת זקנה, לצד גילו של הפנסיונר, שנת לידתו ומינו, פרטי בן הזוג ופרטי הילדים. מקדם גבוה יותר פירושו קצבה חודשית נמוכה יותר על אותה יתרה צבורה.
• נפטר הפנסיונר בתוך התקופה ויש לו שאירים: הם מקבלים, לצד קצבת השאירים הרגילה, תוספת שמשלימה אותה עד גובה הקצבה האחרונה שהוא קיבל, וזאת עד תום התקופה. אין שאירים, והמוטבים או היורשים מקבלים את יתרת החודשים כסכום מהוון אחד.
• לאלמן של עמית התקנון נותן תקופת תשלומים מובטחים של 240 חודשים בלי שהוא בוחר בה.

ארבע תקופות, ורק הן

בפרק ההגדרות של תקנוני קרנות הפנסיה המקיפות החדשות יש ערך בשם "תקופת תשלומים מובטחים", והוא מנוסח כרשימה סגורה: תקופה של 60, 120, 180 או 240 חודשים ממועד הזכאות לקצבת זקנה. בשנים זה חמש, עשר, חמש עשרה או עשרים שנה. מי שמבקש שבע שנים לא יקבל שבע.

ההגדרה עצמה מתארת שני מצבים שונים. במצב הראשון, פנסיונר שרכש תקופת תשלומים מובטחים נפטר בתוכה ויש לו שאירים, והם זכאים לקבל את ההפרש בין קצבת הזקנה ששולמה לו לפני פטירתו ובין הקצבה שהם זכאים לה, עד תום התקופה שנרכשה. במצב השני אין לפנסיונר שאירים, ואז המוטבים, ובאין מוטבים היורשים על פי דין, זכאים לערך המהוון של הקצבה ששולמה לו.

התקנונים של כלל, מנורה מבטחים ומיטב מנוסחים כאן כמעט באותן מילים, כי ההוראה מגיעה מהתקנון התקני שקרנות הפנסיה החדשות מחויבות לו. הסעיף שמסדיר את הבחירה הוא סעיף 50, והוא נקרא "קצבת זקנה הכוללת תקופת תשלומים מובטחים".

שני תנאים, ואחד מהם מקצר את התקופה לבד

סעיף 50 מתחיל בכך שעמית רשאי לבחור בתקופת תשלומים מובטחים במועד הבקשה לקבלת קצבת זקנה, ואז מוסיף שני תנאים.

התנאי הראשון הוא גיל: גילו של העמית בתום תקופת התשלומים המובטחים לא יעלה על 87. התקנון לא דוחה בקשה שחורגת מהגיל הזה, אלא מקצר אותה. בחר עמית בתקופה שבסופה גילו יעלה על 87, תקוצר התקופה באופן אוטומטי למספר החודשים שבסופם יהיה גילו 87. בפועל זה אומר שמי שמתחיל לקבל קצבה בגיל 67 יכול להגיע ל-240 חודשים בדיוק, ומי שמתחיל בגיל 70 יקבל פחות מכך גם אם סימן 240.

התנאי השני הוא היסטוריית הנכות בקרן: העמית לא היה זכאי לקבלת קצבת נכות במהלך 24 החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה. מי שקיבל קצבת נכות מהקרן בשנתיים שלפני הבקשה לקצבת זקנה לא יכול לבחור בתקופה.

יש כאן גם נקודה של תזמון. התקנון קובע שחישוב קצבת הזקנה נעשה לפי הוראות התקנון כפי שיהיו במועד הזכאות הראשון לקבלת קצבת זקנה, כלומר התנאים שנקרא בהם היום אינם בהכרח התנאים שיחולו בעוד עשר שנים.

איך זה נכנס למקדם, ובכמה

קצבת הזקנה מחושבת בחלוקה: היתרה הצבורה, מעודכנת ליום שלפני מועד הזכאות הראשון לקצבה, מחולקת במקדם ההמרה לקצבת זקנה. התקנון מפרט את המשתנים שקובעים את המקדם, ואחד מהם הוא "תקופת תשלומים מובטחים ככל שהעמית בחר בה בבקשה לקבלת קצבת זקנה". לידו מופיעים גילו של הפנסיונר במועד הזכאות הראשון, שנת לידתו ומינו, פרטי בן הזוג ושיעור הקצבה שיהיה זכאי לה, ופרטי הילדים.

המקדם הוא מכנה, ולכן הכיוון פשוט: כל משתנה שמגדיל אותו מקטין את הקצבה החודשית. התקנונים מפרסמים את הטבלאות עצמן בנספחים, בנספח נפרד לכל שילוב של מצב משפחתי ותקופה.

כך זה נראה במספרים. המספרים הבאים מתוך נספחי מקדמי ההמרה שבתקנון מיטב פנסיה מקיפה, מהדורת 2026. גבר שנולד ב-1960 ומתחיל לקבל קצבת זקנה בגיל 67, נשוי: המקדם בלי תקופת תשלומים מובטחים הוא 188.82, והמקדם עם תקופה של עשרים שנה הוא 196.41. על יתרה צבורה של מיליון שקל זה 5,296 שקל בחודש מול 5,091 שקל, הפרש של כ-205 שקל בחודש, כ-3.9%.

אותו גבר, אם אין לו בן זוג, מגיע לפער אחר: 167.48 בלי תקופה מובטחת, ו-183.95 עם עשרים שנה. על אותו מיליון שקל זה 5,971 שקל מול 5,436 שקל, הפרש של כ-535 שקל בחודש, כ-9%.

את הפער בין שני המצבים אפשר להסביר במה שהקרן התחייבה לשלם גם בלי התקופה המובטחת. למי שיש בן זוג, הקרן כבר מחויבת בקצבת שאירים לאחר הפטירה, והתוספת של התקופה המובטחת קטנה. למי שאין שאירים, הקצבה בלי תקופה מובטחת נעצרת בפטירה, והתקופה המובטחת מוסיפה התחייבות גדולה יותר.

המספרים האלה הם של קרן אחת. לכל קרן נספחי מקדמים משלה, והמספרים אינם זהים. גם בתוך הנספח יש הנחות אחידות שכתובות מתחת לטבלה: הפרש גילאים של שלוש שנים בין בני הזוג, שיעור קצבה לבן הזוג של 60%, ודמי ניהול מצבירה בשיעור 0.3%. מי שהנתונים שלו שונים יקבל מקדם אחר, וההשוואה כאן ממחישה סדר גודל ולא מחליפה תחשיב אישי.

מי מקבל את התשלומים אם הפנסיונר נפטר בתוך התקופה

כאן מתפצל המסלול לפי השאלה אם יש שאירים.

יש שאירים, והתקנון בונה שתי שכבות. השאירים מקבלים קודם כל את קצבאות השאירים שחושבו להם לפי הפרק הרגיל, ומעליהן תוספת שהתקנון מכנה "תוספת תשלומים מובטחים". סכומה הכולל שווה להפרש שבין הקצבה האחרונה ששולמה לפנסיונר ובין סך קצבאות השאירים. התוספת משולמת עד תום תקופת התשלומים המובטחים או עד תום תקופת הזכאות לקצבת שאירים, לפי המוקדם, ומתום התקופה ואילך משולמות לשאירים קצבאות השאירים הרגילות בלבד.

החלוקה בין השאירים היא לפי מה שהפנסיונר ביקש. הוא מציין בבקשה לקצבת זקנה כיצד לחלק את התשלומים המובטחים בין השאירים, ובהעדר שאירים בין המוטבים, והתקנון מוסיף שהוא יוכל לשנות את החלוקה המבוקשת או את שמות המוטבים בכל עת. על שינוי אורך התקופה עצמה אחרי שהבקשה הוגשה הסעיף לא מדבר.

שאיר שזכאי לתוספת יכול בכל עת להוון את חלקו בה, כלומר לקבל אותו כסכום חד פעמי במקום כקצבה, לפי מקדם ההיוון שבנספח ולפי מספר חודשי התשלום שנותרו. הסכום משולם בתוך 10 ימים ממועד קבלת הבקשה. ואם שאיר נפטר לפני תום התקופה, יתרת התוספת שלו עוברת בחלוקה שווה לשאירים האחרים, ובהעדר שאירים אחרים משולמת כסכום מהוון ליורשיו.

אין שאירים, והתמונה שונה. פנסיונר שבחר בתקופה ונפטר בתוכה ואין לו שאירים: מוטביו, ובהיעדר מוטבים יורשיו, זכאים לקבל מהקרן את סכומן המהוון של הקצבאות הנותרות בתשלום חד פעמי. החישוב הוא הקצבה בחודש התשלום האחרון לפני הפטירה, כפול מקדם ההיוון שבנספח לפי מספר חודשי התשלום שנותרו עד תום התקופה.

240 חודשים שאף אחד לא צריך לבחור

יש בתקנון תקופת תשלומים מובטחים אחת שלא עוברת בבקשה. אלמן של עמית הזכאי לקצבה זכאי לתשלומים מובטחים לתקופה של 240 חודשים, בלי תנאי של בחירה, ובכפוף לאותה מגבלת גיל: גילו בתום התקופה לא יעלה על 87, ואם יעלה, התקופה תקוצר אוטומטית למספר החודשים שבסופם יהיה גילו 87.

מה שקורה אם האלמן נפטר בתוך התקופה מתואר במפורש: הערך המהוון של יתרת חודשי הקצבה משולם בתשלום חד פעמי למוטבים של האלמן, ובאין מוטבים ליורשיו. גם כאן החישוב הוא הקצבה האחרונה שהשתלמה לו, כפול המקדם שבנספח לפי יתרת החודשים.

לכן המספר 240 חודשים מופיע בתקנון בשני הקשרים נפרדים: תקופה שהפנסיונר ביקש בעצמו, ותקופה שהאלמן מקבל בלי לבקש.

ההודעה שמגיעה שישה חודשים לפני, וההחלטה שבתוכה

התקנון לא מצפה שהעמית יגלה את הנושא לבדו. שישה חודשים לפני הגיעו של עמית מבוטח לגיל תום תקופת הביטוח, או לפני הגיעו של עמית לא מבוטח לגיל פרישת חובה, החברה המנהלת שולחת הודעה שבה מוצגות האפשרויות שלפניו לעניין קבלת קצבת זקנה.

תקופת תשלומים מובטחים מופיעה שם בשורה אחת, בתוך רשימה שכוללת גם היוון קצבאות, סכום קצבה מזערי, שיעורי קצבה לשאירים, דחיית פרישה, העברת כספים לקופת גמל אחרת, הודעה על הפסקת הכיסויים הביטוחיים ודמי הניהול שהעמית צפוי לשלם כפנסיונר. בדף היא נראית כמו עוד שורה שמסמנים בה וי. בפועל היא קובעת את גובה הקצבה לכל שאר החיים, ואת מה שיישאר בקרן ליום שאחרי.

התוכן כאן הוא מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ אישי. הנסיבות של כל אדם שונות, ולפני הגשת בקשה לקצבת זקנה אפשר לעבור על התקנון של הקרן, על נספחי המקדמים שלה ועל ההודעה שהתקבלה ממנה מול איש מקצוע מתאים.

שאלות ותשובות

אפשר לבחור תקופה מובטחת אחרי שהקצבה כבר התחילה? התקנון ממקם את הבחירה במועד הבקשה לקבלת קצבת זקנה, ומקדם ההמרה מחושב לפי הנתונים במועד הזכאות הראשון. מה שהסעיף מתיר לשנות בכל עת הוא החלוקה בין השאירים ושמות המוטבים, לא אורך התקופה.

בחרתי גם היוון של חלק מהקצבה וגם תקופה מובטחת. מה מקבלים השאירים? התקנון מטפל בשילוב הזה בנפרד. שאירי פנסיונר שבחר בהיוון של עד 25% מהקצבה לתקופה של עד חמש שנים וגם בתשלומים מובטחים, ונפטר בתוך תקופת ההיוון ולפני תום התקופה המובטחת, זכאים לקצבה השווה לקצבה ששולמה לפנסיונר בחודש התשלום האחרון, כלומר לאחר ההיוון, עד תום תקופת ההיוון או תום התקופה המובטחת, המוקדם מביניהם. מתום תקופת ההיוון ועד תום התקופה המובטחת חוזר הכלל הרגיל, ורואים את הקצבה כאילו לא בוצע היוון.

קיבלתי קצבת נכות מהקרן לפני כמה שנים. זה חוסם אותי? התנאי בתקנון מתייחס ל-24 החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה. מי שהזכאות שלו לקצבת נכות הסתיימה לפני כן אינו נכנס לתנאי הזה, ומי שהיה זכאי לה בתוך אותם 24 חודשים כן.

מה בודקים בנספח של הקרן שלי כדי לראות את הפער? בנספחי מקדמי ההמרה יש טבלה נפרדת לכל שילוב: עם תקופה מובטחת ובלעדיה, לנשוי ולמי שאינו נשוי, לגברים ולנשים, ולכל אחת מהתקופות. השורות הן גיל והעמודות שנת לידה. השוואה של אותו תא בשתי טבלאות נותנת את הפער במקדם, וחלוקת היתרה הצבורה בכל אחד מהם נותנת את הפער בקצבה החודשית.