התחתנתי אחרי הפרישה: בן הזוג החדש יקבל פנסיית שאירים?

בקרן חדשה הקצבה היא החיסכון חלקי מקדם ההמרה. המקדם נקבע לפי "נתוני העמית", ובהם גם "פרטי בן הזוג": הגיל שלו במועד הזכאות הראשון, שנת הלידה, המין ושיעור הקצבה שיקבל אחרי הפטירה. כלומר הקרן מחשבת מראש כמה שנים צפוי בן הזוג לקבל קצבה אחריכם, ומקטינה בהתאם את הקצבה שלכם. בן הזוג "משולם" מתוך הקצבה שלכם עצמכם.

לכן התקנון קובע שעמית ש"אין לו בן זוג במועד הגשת הבקשה לקבלת קצבת זקנה" יקבל קצבה בלי ביטוח לקצבת שאירים לבן זוג. ומי שיש לו בן זוג בוחר בבקשה את השיעור שיעבור אליו, לפחות 30% מהקצבה, ויחד עם הילדים לא יותר מ-100%. ההגדרה של אלמן של פנסיונר סוגרת את המעגל: "מי שהיה בן זוג של פנסיונר במועד פרישתו, והקצבה ששולמה לפנסיונר חושבה על פי נתוניו".

בן זוג שהגיע אחר כך לא נכלל במקדם, ואף אחד לא "שילם" על הקצבה שלו. זה לא עונש על נישואים מאוחרים אלא תוצאה של השיטה: הקצבה כבר מחושבת לפי מי שהיה. לא מצאנו באף אחד מתשעת התקנונים שבדקנו סעיף שמאפשר להוסיף בן זוג אחרי תחילת הקצבה.

הדרך הראשונה היא תקופת התשלומים המובטחים: 60, 120, 180 או 240 חודשים שבחרתם בבקשה לקצבה, שבסופם הגיל לא עולה על 87. אם נפטרתם לפני סוף התקופה ואין לכם שאירים, המוטבים מקבלים בסכום אחד את הערך המהוון של הקצבאות שנשארו: הקצבה האחרונה כפול מקדם היוון מנספח ח', לפי מספר החודשים שנותרו. "הפנסיונר יוכל לשנות את החלוקה המבוקשת או את שמות המוטבים בכל עת", כך שאפשר לרשום את בן הזוג החדש כמוטב גם עשר שנים אחרי הפרישה.

הדרך השנייה היא כסף שלא הומר לקצבה. מי שפורש רשאי להמיר רק חלק מהיתרה ולהשאיר את השאר בחשבון. על הקצבה חלים כללי הפנסיונר, אבל על היתרה שנשארה חלים כללי העמית. ולפי כללי העמית, אלמן הוא מי שהיה נשוי לעמית וגר איתו ערב הפטירה, או ידוע בציבור שהוכר וגר איתו שנה לפחות ברציפות עד הפטירה, או שנולד להם ילד משותף.

הקריאה שלנו היא שעל היתרה שלא הומרה בן הזוג החדש יכול להיות "אלמן של עמית", ולקבל ממנה קצבה לפי חלקו היחסי ומקדם ההמרה. התקנון לא כותב את המקרה הזה במפורש, ולכן מבקשים מהקרן אישור בכתב איך יחושב הסכום.

בקרן ותיקה הקצבה לא מחושבת מחיסכון אישי ומקדם, אלא לפי נוסחה: השכר הקובע כפול שיעור הקצבה שצברתם. הנוסחה לא שואלת אם יש לכם בן זוג, ולכן גם בן זוג שהגיע אחרי הפרישה יכול להיכנס לקצבת השאירים, בלי שהקצבה שלכם קטנה.

בשביל זה התקנון מבחין בין שני סוגים של אלמנת פנסיונר (וכך גם אלמן פנסיונרית). מי שהייתה בת הזוג לפני חודש הזכאות הראשון צריכה שנה אחת רצופה של מגורים משותפים עד הפטירה. מי שהגיעה אחרי חודש הזכאות הראשון צריכה "לפחות שנתיים רצופות" של מגורים משותפים עד יום הפטירה, "ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה". תקופה שבה הפנסיונר חויב בפסק דין לשלם לה מזונות נספרת בתקופת המגורים.

אלמנה שעומדת בתנאים מקבלת 60% מהקצבה האחרונה של הפנסיונר, ואם יש יותר מאלמנה אחת, הסכום מתחלק ביניהן שווה בשווה. בן זוג מוגדר כבעל או אישה, או מי שהוכר כידוע בציבור "בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך", כלומר בקרן ותיקה הכרה בציבור צריכה להגיע מבית משפט.

בקרן חדשה הזכות של בן הזוג מיום הפרישה "לא תיגרע אם בני הזוג התגרשו לאחר שהחל לקבל קצבת זקנה, אלא אם נקבע אחרת בפסק דין או צו שיפוטי". כלומר מי שהתגרש אחרי הפרישה והתחתן שוב מגלה שהאחוז שבחר שייך לגרושה, ולא לאישה הנוכחית.

בקרן ותיקה ההגדרה מתחילה במילים "בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר". גרושה אינה בת זוג ביום הפטירה, ולכן לפי הלשון היא לא אלמנת פנסיונר. ובת זוג חדשה יכולה להיכנס, אם עומדת בשנתיים ובגיל.

התוצאה: אותו אדם, אותו סיפור חיים, ושתי תשובות הפוכות לפי סוג הקרן. מי שיש לו קצבה גם מקרן ותיקה וגם מקרן חדשה יכול להשאיר אחריו את הגרושה בקרן אחת ואת האישה הנוכחית בשנייה.

הרבה נישואים בגיל הזה הם בין אלמן לאלמנה. בקרן חדשה, זכאות של אלמן לקצבת שאירי פנסיונר נגמרת בחודש פטירתו, "ואף אם נישא מחדש". כלומר אלמנה שמקבלת קצבת שאירים מהבעל הראשון לא מפסידה אותה כשהיא מתחתנת שוב.

בקרן ותיקה יש כלל אחר: אלמן או אלמנה שזכאים באותו מועד לקבל "מהקרן קצבת שאירים נוספת" יקבלו קצבת שאיר אחת בלבד, "בסכום הגבוה מבין שתי הקצבאות". מי שהתאלמנה פעמיים מפנסיונרים של אותה קרן ותיקה לא מקבלת שתי קצבאות שאירים ממנה.

בקרן ותיקה יש גם חובת דיווח: פנסיונר צריך להודיע לקרן תוך שלושים יום על כל שינוי במצב המשפחתי ועל כל מאורע שמשנה את מספר השאירים. נישואים הם בדיוק מאורע כזה.