פנסיונר נפטר: כמה מקבלת האלמנה מקרן פנסיה חדשה

כשאדם פורש מקרן חדשה, הוא ממלא בקשה לקצבת זקנה ובוחר בה כמה אחוזים מהקצבה שלו ימשיכו לבת הזוג אחרי מותו: לפחות 30%, ויחד עם הילדים לא יותר מ-100%. האחוז הזה נכנס לחישוב הקצבה שלו עצמו: הקרן מחלקת את החיסכון ב"מקדם המרה" שנקבע גם לפי הגיל, המין ושנת הלידה של בת הזוג ולפי האחוז שנבחר. כך אחוז גבוה יותר לאלמנה "נקנה" בקצבה קצת נמוכה יותר לו, כל חודש, כל שנות הפרישה.

אחרי הפטירה החשבון פשוט: הקצבה ששולמה לו בעד החודש האחרון, כפול האחוז שבחר. הקרן לא בודקת מה המצב של האלמנה היום, כמה היא מרוויחה או כמה נשאר בחיסכון. ההחלטה נסגרה בתשלום הראשון של קצבת הזקנה: מאותו רגע הפנסיונר לא יכול לשנות אותה, גם אם המצב השתנה.

גם הקצבה של חודש הפטירה עצמו משולמת לפנסיונר במלואה, בלי קשר ליום שבו נפטר. קצבת השאירים מתחילה ב-1 בחודש שאחריו, משולמת עד ה-3 בכל חודש בעבור החודש הקודם, ומתעדכנת לפי המדד ולפי כללי העדכון שבתקנון.

תקופת תשלומים מובטחים היא בחירה נפרדת של הפנסיונר: 60, 120, 180 או 240 חודשים מתחילת הקצבה, ובלבד שבסופה גילו לא עולה על 87. אם נפטר בתוכה, השאירים מקבלים, בנוסף לקצבת השאירים הרגילה, תוספת שמשלימה בדיוק לקצבה האחרונה שלו. בסוף התקופה התוספת נעצרת, והאלמנה ממשיכה עם האחוז שנבחר.

דוגמה: פנסיונר עם קצבה של 7,000 ₪ שבחר 60% לאשתו ו-240 חודשים, ונפטר אחרי 24 חודשים. 216 חודשים (18 שנה) היא מקבלת 7,000 ₪: 4,200 ₪ קצבת שאירים ועוד 2,800 ₪ תוספת. מהחודש ה-241 של הקצבה היא מקבלת 4,200 ₪, לכל החיים.

את התוספת המובטחת אפשר גם לקבל בבת אחת, בכל עת, והקרן משלמת בתוך 10 ימים מהבקשה. הסכום הוא התוספת החודשית כפול מקדם מנספח ח' לתקנון לפי מספר החודשים שנותרו (המקדמים מחושבים בריבית שנתית של 4.38%). ל-216 חודשים המקדם בתקנון כלל הוא 156.355: תוספת של 2,800 ₪ שווה 437,794 ₪ בסכום אחד, במקום 604,800 ₪ שהיו מתקבלים בתשלומים לאורך 18 שנה.

בקרן חדשה, אלמנה של פנסיונר היא מי שהייתה בת הזוג שלו במועד הפרישה, והקצבה שלו חושבה לפי הנתונים שלה. ההגדרה הזו הגיונית מבחינת הקרן: היא "גבתה" מהפנסיונר את מחיר הביטוח לפי הגיל והמין של אותה אישה, ואותה היא מבטחת.

שתי תוצאות לכך. גירושין אחרי שהקצבה התחילה לא מבטלים את הזכות של בת הזוג לשעבר, אלא אם פסק דין או צו שיפוטי קבעו אחרת. ומי שנישאה לפנסיונר אחרי שיצא לפנסיה לא מקבלת מהקצבה הזו, כי הקצבה לא חושבה לפי הנתונים שלה.

פנסיונר שלא היה לו בן זוג ביום שביקש את הקצבה קיבל קצבה בלי ביטוח לבן זוג. ופנסיונר שהיו לו שני בני זוג לפי הדין בחר אחוז לכל אחד מהם, והמקדם חושב לפי הנתונים של שניהם.

שאירים בתקנון הם בן או בת זוג, ילדים עד גיל 21 וילד עם מוגבלות שהפנסיונר ביטח. ילדים בוגרים הם לא שאירים. אם הפנסיונר בחר תקופה מובטחת, נפטר בתוכה ולא השאיר שאירים, המוטבים שרשם (ובלעדיהם היורשים) מקבלים בסכום אחד את הערך של החודשים שנותרו: הקצבה האחרונה כפול מקדם מנספח ח'.

אם האלמנה עצמה נפטרת לפני שתקופת ההבטחה נגמרה, יתרת התוספת המובטחת עוברת לשאירים האחרים בחלקים שווים, ואם אין שאירים אחרים, היא משולמת בסכום אחד ליורשים של האלמנה. ופנסיונר שלא בחר תקופה מובטחת ולא השאיר שאירים: התקנון לא קובע תשלום נוסף אחרי הקצבה של חודש הפטירה.

את החלוקה של התשלומים המובטחים בין השאירים, ואת שמות המוטבים, הפנסיונר יכול לשנות בכל עת. הקרן מחלקת לפי הבקשה האחרונה שקיבלה ממנו.

פנסיונר שהיוון בפרישה עד 25% מהקצבה לחמש שנים (קיבל אותם מראש בסכום אחד) ונפטר בתוך חמש השנים: האלמנה מקבלת את מלוא קצבת השאירים, כאילו לא היה היוון. אם בחר גם תקופה מובטחת, עד סוף תקופת ההיוון היא מקבלת את הקצבה שהוא קיבל אחרי ההיוון, ומשם ועד סוף התקופה המובטחת את ההשלמה הרגילה.

האלמנה עצמה יכולה להוון עד 25% מקצבת השאירים לתקופה של עד חמש שנים. את הבקשה מגישים יחד עם התביעה, ואפשר לחזור ממנה רק כל עוד לא שולם סכום ההיוון. הסכום מחושב לפי מקדם בנספח ט'/3 לתקנון, לפי המין, שנת הלידה והגיל של האלמנה. בתקופת ההיוון הקצבה החודשית יורדת באותו אחוז, ובסופה חוזרת למלואה.

בקרן ותיקה אין בחירה בכלל: אלמנה של פנסיונר מקבלת 60% מהקצבה האחרונה שלו, וכל יתום 20%. מי שנישאה לו אחרי הפרישה נחשבת אלמנה רק אם גרה איתו לפחות שנתיים ברציפות עד הפטירה, והגיעה לגיל קצבת זקנה.