מעבירים כסף מביטוח מנהלים לקרן פנסיה: מה מפסידים ומה מרוויחים

תקנות העברת הכספים בין קופות גמל מ-2008 קובעות רשימה סגורה של העברות מותרות, ומפוליסת ביטוח מנהלים שהיא קופת גמל לקצבה מותר להעביר לכל קופת גמל לקצבה אחרת, וביניהן קרן פנסיה חדשה. הכסף עובר לחשבון על שמכם לפי המרכיבים שהיו בפוליסה: תגמולי עובד, תגמולי מעסיק ופיצויים. התקנות קובעות גם שבהעברה כזו רואים את כל מועדי התשלום לפוליסה כמועדי התשלום לקרן, כך שהוותק של כל שקל לא נמחק.

ההעברה נעשית ישירות בין הגופים ולא דרככם: הכסף לא נכנס לחשבון הבנק שלכם, ולכן זו לא משיכה. את הבקשה מגישים לקרן המקבלת, וחברת הביטוח צריכה להעביר את הכסף בתוך עשרה ימי עסקים מהיום שבו הגיעה אליה בקשה מפורטת, חתומה ומלאה. הממונה רשאי במקרים מיוחדים לאשר דחייה של עד עשרים ימי עסקים נוספים.

יש פרט אחד שהתקנות עצמן מזכירות, ואת התשובה עליו מבקשים בכתב. הסכום שעובר נקרא "יתרה צבורה", ובפוליסה שלפי תנאיה מפחיתים מהחיסכון סכום בשל משיכה או העברה, היתרה שעוברת היא אחרי ההפחתה הזו. התקנות מוסיפות שהמבטח רשאי לוותר עליה, כולה או חלקה. מה כתוב על זה בפוליסה שלכם, אם בכלל, יודעת רק חברת הביטוח.

קרן פנסיה מקיפה מקבלת הפקדות רק עד תקרה חודשית, 20.5% מפעמיים השכר הממוצע במשק. ב-2026 זה 5,645.29 ₪ בחודש. התקנות מגינות על התקרה הזו גם בהעברות: מקופה שאינה קרן מקיפה, וביטוח מנהלים הוא כזו, אפשר להעביר לקרן מקיפה רק עד התקרה החודשית כפול מספר החודשים שעברו מהתשלום הראשון לפוליסה. ומי שבאותם חודשים כבר הפקידו לו לקרן מקיפה, היתרה שנצברה מההפקדות האלה יורדת מהסכום.

בפוליסה ותיקה ובלי קרן מקיפה במקביל, התקרה כמעט אף פעם לא מפריעה: 200 חודשים כפול 5,645.29 ₪ הם יותר ממיליון ₪. היא מתחילה לעצור את מי שבאותן שנים החזיק גם קרן מקיפה וגם פוליסה, למשל מי שעבד בשתי משרות, או מנהל שהפקידו לו לשניהם. מה שלא נכנס למקיפה יכול לעבור לקרן כללית, הקרן שמקבלת את מה שמעל התקרה, או להישאר בפוליסה.

ויש חסימה נוספת שעליה כמעט לא מדברים. תקנה 4(8) לא מתירה העברה לקרן מקיפה מקופה שאינה מקיפה כשהעמית "ממשיך להיות עמית פעיל" בקופה המעבירה. לפי ההגדרה, עמית פעיל הוא בין השאר מי שהופקדו בשבילו כספים לפוליסה בשל החודש שלפני הבקשה, או שיש לו בפוליסה כיסוי לנכות או למוות בחודש שבו התקבלה הבקשה. התקנה לא מפרטת מתי בדיוק מישהו נחשב "ממשיך", ולכן מי שעדיין מפקידים לו לפוליסה, או שמשאיר בה ביטוח פעיל אחרי ההעברה, עלול לגלות שההעברה לקרן המקיפה מתעכבת או נדחית. את התשובה במקרה שלכם נותנת הקרן המקבלת.

הפחד הגדול בהעברה הוא חודש של חור: הפוליסה כבר לא מכסה, והקרן עוד לא. התקנות עונות על זה בתאריך אחד, "המועד הקובע". חברת הביטוח אחראית לפי הכיסויים שבפוליסה על מקרה ביטוח שקרה לפני המועד הקובע, והקרן אחראית לפי הכיסויים שלה על מקרה שקרה ביום הזה או אחריו. אם הבקשה בוטלה, האחריות נשארת אצל חברת הביטוח.

המועד הקובע תלוי במצב שלכם בפוליסה. אצל עמית פעיל, כלומר מי שהופקד לו לפוליסה בשל החודש שלפני הבקשה או שיש לו בה ביטוח לנכות או למוות בחודש הבקשה, הוא היום שבו הופקדו לראשונה כספים בשבילו בקרן החדשה, אבל לא לפני היום שבו הקרן קיבלה בקשה חתומה ומלאה וטופסי הצטרפות. עמית פעיל שהודיע לקרן המקבלת שלא יופקדו בה כספים בשבילו, המועד הקובע שלו הוא יום ההודעה. ואצל עמית לא פעיל, הוא יום קבלת הבקשה.

אבל המועד הקובע עונה רק על השאלה מי אחראי, לא על השאלה מה הקרן תשלם. בקרן חדשה מי שמצטרף מתחיל, לפי התקנון של כלל לדוגמה, תקופת אכשרה של 60 חודשי ביטוח, שבה הקרן לא משלמת על נכות או מוות שנובעים ממצב רפואי שהתחיל לפני ההצטרפות, והקרן רשאית לבצע חיתום רפואי. מי שחלה לפני ההעברה ונפגע אחריה יכול לגלות שהפוליסה כבר לא אחראית, והקרן עוד לא משלמת על המחלה הזו.

ויש מצבים שבהם התקנות לא מתירות להעביר בכלל: מי שהגיש לפוליסה בקשה לקצבת נכות, כל עוד היא תלויה ועומדת, או שהיא אושרה וטרם פקעה. כך גם מי שכבר מקבל מהפוליסה קצבת זקנה המחושבת לפי כל היתרה, מי שיש עליו עיקול או שעבוד על כל היתרה, ומי שיש לו הלוואה מהפוליסה שלא נפרעה.

רוב האנשים חושבים שהעברה היא הכול או כלום: או שהפוליסה נשארת עם הביטוח, או שהיא נסגרת. התקנות אומרות משהו אחר. כיסוי לאובדן כושר עבודה שכלול בפוליסה או נספח לה, שאתם ממשיכים לרכוש אחרי ההעברה, נשאר באחריות חברת הביטוח גם על מקרה שקרה אחרי המועד הקובע, ובלי בדיקה מחודשת של מצב רפואי קודם ובלי תקופת אכשרה.

יש לזה מחיר שכתוב בתקנה עצמה. אחרי ההעברה דמי הביטוח הם אלה שנהוגים במועד ההעברה לכלל המבוטחים בחברה בפוליסה דומה שאינה קבוצתית, אלא אם החברה הסכימה למחיר נמוך יותר. ואם בפוליסה כתוב מנגנון אחר למה שקורה לכיסוי אחרי העברה, המנגנון שבפוליסה הוא שקובע.

בהעברה חלקית יש כלל דומה לביטוח החיים. חברת הביטוח נשארת אחראית לכיסוי למוות שנשאר בפוליסה ושאתם ממשיכים לרכוש, והוא קטן לפי החלק היחסי של החיסכון שנשאר, בלי מרכיב הפיצויים. גם כאן בלי בדיקה רפואית מחודשת ובלי תקופת אכשרה, אלא אם הפוליסה קובעת מנגנון משלה. מי שיש לו מצב רפואי שהקרן החדשה תחריג יכול כך להחזיק את הביטוח הישן בצד, ורק את החיסכון להעביר. רק זכרו את הסעיף הקודם על התקרה: ביטוח שנשאר פעיל בפוליסה יכול לחסום העברה לקרן מקיפה.

מקדם קצבה הוא המספר שבו מחלקים את החיסכון כדי לקבוע את הקצבה. בפוליסות שנמכרו עד סוף 2012 המקדם נקבע לפעמים כבר ביום המכירה, ולא משתנה גם אם תוחלת החיים מתארכת. בקרן פנסיה המקדם לא מובטח: הוא נקבע לפי התקנון ביום הפרישה. ההבטחה הזו שייכת לחוזה, ולכן מה שעובר לקרן הוא הכסף בלבד.

בנובמבר 2012 קבע המפקח על הביטוח בחוזר 2012-1-5 שמ-1 בינואר 2013 אסור למכור חוזה חדש עם מקדם מובטח למי שעוד לא מלאו לו 60. רק בשנת 2013 עצמה היה מותר לבטל חוזה כזה ולעבור לחוזה חדש עם מקדמים מובטחים. מאז, מי שמתחת לגיל 60 ומוותר על המקדם לא יכול לקנות אותו בחזרה.

כמה זה שווה? ההפרש בין מקדם של 200 למקדם של 215 על 900,000 ₪ הוא כ-314 ₪ בחודש, לכל החיים. מנגד, בפוליסה יש דברים אחרים שמשפיעים על הקצבה, כמו דמי הניהול והמסלול שבו המקדם מובטח. השיעור שאתם משלמים כתוב בדוח, וההערה שמתחת לשורת המקדם אומרת באיזה מסלול קצבה הוא מובטח. לכן ההשוואה נעשית בשקלים, בכתב, ולא לפי שם המוצר.