עבודה ראשונה: פנסיה, השתלמות ומה המעסיק חייב

ביום הראשון בעבודה, אצל מי שאין לו קרן פנסיה, עוד לא מפקידים כלום. צו ההרחבה לפנסיה חובה, שחל על כל המעסיקים במשק, קובע לעובד כזה "תקופת המתנה" של 6 חודשים, ורק בתומה מתחילות ההפקדות. מי שמגיע כשכבר יש לו ביטוח פנסיוני זכאי להפקדות מהיום הראשון, והן מועברות אחרי 3 חודשים או בסוף שנת המס, רטרואקטיבית.

בתוך 60 ימים מתחילת העבודה אפשר להודיע למעסיק בכתב לאיזו קופה להפקיד. הצו מבהיר שהמועד הזה לא דוחה את הזכאות, ומי שלא הודיע מבוטח בקרן מקיפה חדשה שהמעסיק בוחר לפי הוראות רשות שוק ההון. גם אחר כך אפשר לעבור לכל קופה, בכל עת: חוק קופות גמל אוסר על מעסיק להתנות את ההפקדה בקופה מסוימת.

כשההפקדות מתחילות, יש להן לוח זמנים: המעסיק מעביר אותן לא יאוחר מהמוקדם מבין שבעה ימי עסקים מתשלום המשכורת וחמישה עשר ימים מסוף החודש שבעדו היא משולמת. הביטוח לנכות ולשאירים בקרן מתחיל ממועד ההצטרפות, כשהקרן קיבלה את הפרטים שלכם והגיע כסף או התחייבות של המעסיק. מכאן שבעבודה ראשונה, בדרך כלל חצי השנה הראשונה עוברת בלי ביטוח בקרן, וזה לפי החוק.

היום ההפקדה המינימלית היא 18.5% מהשכר: 6% שמנוכים מהעובד, 6.5% מהמעסיק לתגמולים (החלק שהולך לקצבה) ו-6% מהמעסיק לפיצויים. חובת הביטוח הפנסיוני חלה על השכר שמשולם לעובד או על השכר הממוצע במשק, הנמוך מביניהם, כלומר עד 13,769 ₪ בחודש ב-2026, אלא אם החוזה או הסכם קיבוצי קובעים יותר. שעות נוספות ותוספות שאינן קבועות בדרך כלל לא נכנסות לבסיס.

המספרים האלה צמחו בהדרגה. הפנסיה חובה נכנסה ב-1 בינואר 2008 עם הפקדה של 2.5% בלבד, עלתה כל שנה עד 17.5% ב-2014, ובצו נפרד מ-2016 עלתה ל-18.5% מ-1 בינואר 2017. גם תקופת ההמתנה השתנתה: עד סוף 2008 היא הייתה 9 חודשים, ומ-1 בינואר 2009 היא 6 חודשים. מי שהתחיל לעבוד ב-2008 צבר בשנים הראשונות חלק קטן ממה שעובד מתחיל צובר היום על אותו שכר.

ההפקדה לקרן פנסיה מקיפה עושה שני דברים. רובה נחסך לקצבה בפרישה, וחלק ממנה משלם על ביטוח: קצבת נכות אם לא תוכלו לעבוד, וקצבה לבן הזוג ולילדים אם תמותו. התקנון מגביל את עלות כל הביטוחים יחד ל-35% מהסכום הצפוי של התגמולים לאורך תקופת הביטוח. הביטוח נגזר מ"השכר המבוטח": ההפקדה לתגמולים חלקי שיעור ההפקדה לתגמולים. במשכורת שמהן מופקדים 12.5% לתגמולים (6% ו-6.5%), השכר המבוטח שווה למשכורת.

מי שלא בחר כלום מקבל שלוש ברירות מחדל. מסלול ביטוח שבו קצבת נכות מלאה היא 75% מהשכר וקצבת השאירים 100% לנשים ולגברים עד גיל 40, ביטוח עד גיל 67 וכיסוי לנכות כפולה בחודשיים הראשונים, ומסלול השקעה לפי הגיל. מי שאין לו בן זוג וילדים, כלומר אין לו שאירים, רשאי לפי התקנון לוותר על הכיסוי לשאירים לתקופות של עד 24 חודשים, ולחדש את הוויתור כל עוד אין לו שאירים. כל אחת מהבחירות האלה משנה כמה מההפקדה הולך לביטוח וכמה לחיסכון.

חלק הפיצויים, 6% מהמעסיק, הוא כסף שנצבר בחשבון שלכם אבל עם כללים משלו. המעסיק לא יכול לקבל אותו בחזרה, חוץ ממקרים שהצו מונה, למשל כשהעובד משך את הכסף לפני אירוע מזכה או כשזכותו לפיצויים נשללה בפסק דין. ההפקדה הזו מבטיחה שגם מי שעוזב עבודה ראשונה אחרי שנה יוצא ממנה עם כסף שנשאר בקרן.

הצו לא חל על אישה לפני גיל 20 ועל גבר לפני גיל 21. אבל כשמגיעים לגיל הזה, תקופת העבודה שלפניו נספרת לתקופת ההמתנה. עובדת שהתחילה לעבוד חודשיים לפני גיל 20 זכאית להפקדות ארבעה חודשים אחרי יום ההולדת, ועובד שהתחיל 7 חודשים לפני גיל 21 זכאי להן מיד בגיל 21.

מעבר לגיל, הרשימה של מי שהצו לא חל עליו לא כוללת משרה חלקית, עבודה זמנית או סטודנטים, והיא עוסקת בעיקר במי שכבר יש לו הסדר פנסיוני טוב יותר: מי שעובד אצל מעסיק ועבר את תקופת ההמתנה זכאי להפקדות לפי השכר שהוא מקבל. מי שעובד בשתי עבודות זכאי בכל אחת מהן, ואם הראשונה כבר מפקידה בשבילו, הוא מגיע לשנייה כמבוטח ולא ממתין שם 6 חודשים.