הורה נפטר: איך מוצאים את כל הכסף הפנסיוני והביטוחים שלו

אין מקום אחד שבו רואים את כל מה שהורה השאיר. בהר הכסף של משרד האוצר יש שני חיפושים נפרדים על שם קרוב שנפטר: אחד לחסכונות הפנסיוניים ולביטוחי החיים, ואחד לחשבונות הבנק. בהר הביטוח של רשות שוק ההון יש חיפוש שלישי, לפוליסות הביטוח. בשלושתם מזינים את מספר הזהות של ההורה ואת תאריך הפטירה כמו שהם כתובים בתעודת הפטירה, ונכנסים בהזדהות הלאומית שלכם, לא שלו.

חיפוש החסכונות על שם נפטר מראה יותר ממה שאדם רואה על עצמו: קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוחי חיים עם חיסכון (כולל ביטוח מנהלים) וקרנות השתלמות, פעילים ולא פעילים, וגם פוליסות ביטוח למקרה מוות, ובהן כאלה שבוטלו בשנה האחרונה כי הפסיקו לשלם עליהן. חיפוש הבנקים מראה כל בנק שבו היה לו חשבון, ביתרת זכות וגם ביתרת חובה, בלי הסכום. כלומר הרשימה היא גם מפה של חובות, לא רק של כסף.

התוצאה בכל החיפושים היא רשימה של שמות גופים וסוג המוצר אצל כל אחד, בלי מספר חשבונות ובלי יתרות. את הסכומים מוסר רק הגוף עצמו, אחרי שהוא מזהה מי פונה ובודק אם הוא זכאי. המסלקה הפנסיונית, שבה אדם חי רואה את היתרות שלו, לא מוסרת מידע על נפטרים. לכן הסדר הוא קודם רשימה, אחר כך פנייה לכל גוף ברשימה, ורק אז החלטות.

רוב המשפחות מניחות שהכסף של ההורה מתחלק לפי הצוואה, או לפי החוק אם אין צוואה. לגבי דירה וחשבון בנק זה נכון. לגבי כסף בקופות זה לא: סעיף 147 לחוק הירושה קובע שסכומים שמשולמים עקב מותו של אדם "על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים" אינם חלק מהעיזבון, אלא אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון. העיזבון הוא כל מה שעובר ליורשים, והכסף בקופות פשוט לא בתוכו.

במקום הצוואה יש לכל מוצר סדר משלו. בקרן פנסיה חדשה הכסף הולך קודם לשאירים, כלומר לבן או לבת הזוג, לילד עד גיל 21 או ילד עם מוגבלות, ובמקרים מסוימים להורה שהיה תלוי בנפטר, והם מקבלים קצבה חודשית. רק כשאין שאירים בכלל, היתרה עוברת למוטבים שההורה רשם, ובלעדיהם ליורשים לפי צו. בקופת גמל, בקרן השתלמות ובביטוח חיים אין שאירים: הכסף הולך למוטבים, ובלעדיהם ליורשים.

וכשהכסף כן מגיע ליורשים, כי אין מוטבים ואין צוואה, החוק קובע את החלוקה. בן הזוג מקבל את תכולת הבית ואת מכונית הנוסעים, ומשאר העיזבון חצי, אם יש ילדים או הורים; החצי השני מתחלק בין הילדים בשווה, וברוב המקרים ילד שנפטר לפני ההורה מוחלף בילדיו. כלומר, באותה משפחה קרן ההשתלמות של אבא יכולה ללכת 50-50 לשני הילדים לפי הוראת המוטבים, והחשבון בבנק חצי לאמא ורבע לכל ילד לפי החוק.

הורה שנפטר כשעוד עבד השאיר זכות שלא רשומה באף אתר: פיצויי פיטורים. סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים קובע שהמעסיק משלם לשאירים פיצויים "כאילו פיטר אותו", כלומר משכורת אחרונה כפול שנות העבודה. אבל "שאירים" כאן מוגדרים בצמצום: בן הזוג, וילד שהיה תלוי בהורה. ילדים בוגרים ועצמאיים אינם שאירים לעניין זה, ובאין בן זוג או ילד תלוי רק ילדים או הורים שעיקר פרנסתם הייתה על הנפטר, ואחים שגרו איתו שנה לפחות וכל פרנסתם עליו. לשאירים כאלה הפיצויים מופקדים בבית הדין לעבודה, והוא מחליט מי מקבל וכמה. בתקופת המלחמה נוסף כלל זמני: עובד שנפטר מ-7 באוקטובר 2023 ועד שנה אחרי תום ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, ולא השאיר שאירים, היורשים שלו באים במקומם.

ביטוח לאומי הוא מערכת נפרדת, והוא לא בודק מה יש בקרן. אם ההורה קיבל ממנו קצבה, למשל קצבת אזרח ותיק, בן הזוג מקבל מענק פטירה של 10,514 ₪ (2026), בדרך כלל בלי לבקש; בלי בן זוג, ילד שעומד בתנאים. וקצבה שהגיעה להורה ולא שולמה לו עד הפטירה משולמת לשאירים, ובלי שאירים, למי שיוכיח שסיפק להורה מצרכים או שירותים חיוניים בשנה האחרונה לחייו, עד גובה הקצבה של שישה חודשים.

ביטוח חיים הוא הכסף שהכי קל לאבד. תביעה מתיישנת חמש שנים אחרי הפטירה, וחוק חוזה הביטוח מחייב את החברה לכתוב שמניין ההתיישנות "אינו נעצר" כשמגישים לה תביעה. ביטוח חיים קבוצתי, כזה שמעסיק או קופה עשו לכל העובדים או החוסכים, לא מופיע בהר הכסף בכלל, ואותו שואלים את המעסיק האחרון ואת כל קופה שהופיעה ברשימה.

אצל פנסיונר הכסף בקרן כבר הפך לקצבה, ולכן בדרך כלל אין יתרה גדולה שמחכה. בקרן חדשה, לפי תקנון כלל פנסיה מקיפה למשל, הקצבה משולמת עד החודש שאחרי חודש הפטירה, ו"קצבה בשל חודש הפטירה תשולם במלואה, ללא קשר ליום הפטירה". מי שנפטר ב-2 בחודש מקבל את כל הקצבה של אותו חודש, ואין סיבה להחזיר אותה.

מה שממשיך תלוי בבחירות שההורה עשה ביום הפרישה, ושהקרן רשמה בבקשה לקצבה. אם בחר קצבה לבן הזוג, בן הזוג מקבל ממנה קצבת שאירים בשיעור שנבחר, עד סוף חייו. אם בחר תקופת תשלומים מובטחים, למשל 240 חודשים, ונפטר בתוכה, השאירים מקבלים עד סוף התקופה תוספת לקצבת השאירים, כך שיחד יקבלו כמו הקצבה האחרונה של ההורה. בלי שאירים, המוטבים שרשם, ובלעדיהם היורשים, מקבלים את הקצבאות שנותרו בסכום אחד מהוון. אם לא בחר אף אחד מהשניים, הקצבה פשוט נגמרת.

ויש מגבלה בכלי האיתור עצמו: הר הכסף לא מאתר חשבונות של מי שקיבל קצבה מקרן פנסיה או מחברת ביטוח ונפטר לפני יותר מ-4 שנים. משפחה שמחפשת מאוחר מקבלת תוצאה ריקה, והבירור עובר לגוף ששילם את הקצבה, שאת שמו רואים בתלושי הקצבה או בדפי הבנק של ההורה.

רוב הדברים אחרי פטירה נמדדים בשנים, אבל אחד נמדד בחודשים. מוטב שמגיע לו כסף מקופה לקצבה (כולל קרן פנסיה כשאין בה שאירים), מקופת גמל לתגמולים או מקופה אישית לפיצויים, יכול למשוך אותו או להעביר אותו לחשבון חדש על שמו בקופה לקצבה שאינה קרן פנסיה, חשבון שאי אפשר להפקיד אליו עוד. אם בתוך שלושה חודשים מהפטירה לא עשה אף אחד מהשניים, לעניין המס בלבד רואים את הכסף כאילו הועבר לחשבון כזה. ולפי ההגדרה בחוק קופות הגמל, "מוטב" הוא כל מי שזכאי לכסף בשל המוות, לפי רישומי הקופה או לפי כל דין, ולכן גם יורש לפי צו נכלל בה.

המס עצמו תלוי בסוג הכסף. קצבת שאירים מקרן פטורה ממס עד 9,430 ₪ בחודש (2026), בלי תנאי גיל. מענק שמשולם עקב מוות, למשל פיצויים, פטור עד משכורת של חודשיים לכל שנת עבודה, לפי המשכורת האחרונה, ולא יותר מ-27,520 ₪ לכל שנת עבודה (2026). את המס על משיכה של יתרה בידי מוטב הקופה מנכה במקור ומפרטת במכתב התשלום, והפירוט המלא נמצא בעמוד על המס על כספי נפטר.

ואם אף אחד לא פונה? הכסף לא נעלם, אבל גם לא מחכה לנצח באותו מקום. החוזר של רשות שוק ההון על איתור עמיתים ומוטבים מ-2012 מחייב את הגופים לחפש מוטבים אחרי פטירה, וקבע שתשע שנים אחרי שהגוף ידע על הפטירה, פרטי החשבון עוברים לאפוטרופוס הכללי, שרשאי לדרוש לנהל את הכסף בעצמו.