נישואים שניים וילדים מנישואים קודמים: למי ילך הכסף מהפנסיה

הכסף של מי שנפטר עובר בשלוש דרכים שונות, וכל אחת מכירה אנשים אחרים. בקרן הפנסיה החדשה יש "שאירים": בן הזוג שהיה נשוי לנפטר וגר איתו, וילדים עד גיל 21 או עם מוגבלות. רק אם אין שאירים, הכסף בקרן עובר למוטבים, ובלי מוטבים ליורשים. בקופת גמל, בקרן השתלמות ובביטוח חיים אין שאירים, והכסף הולך למוטב הרשום. כל אלה אינם חלק מהעיזבון.

העיזבון הוא כל השאר: דירה, חשבון בנק, רכב. בלי צוואה, בן הזוג נוטל את המיטלטלין של הבית וחצי משאר העיזבון כשיש ילדים, והילדים מתחלקים בשווה בחצי השני, בלי הבדל בין ילדים מהנישואים הראשונים לילדים מהשניים. ילד חורג אינו יורש על פי דין, ובן הזוג לשעבר אינו יורש בכלל.

בבית עם ילדים משני בתים זה אומר שאותו אדם יכול לקבל הרבה ממקור אחד ושום דבר ממקור אחר. בן זוג שני מקבל קצבה לכל החיים מקרן הפנסיה, ובת בת 30 מהנישואים הראשונים מקבלת את מה שנרשם עליה כמוטבת ואת חלקה בעיזבון.

הקצבה הבסיסית לשאירים היא השכר הקובע של הנפטר כפול שיעור הכיסוי לשאירים שלו. בן הזוג מקבל 60% ממנה, ויתום יחיד מקבל 40%. כשיש כמה יתומים, ה-40% מתחלקים ביניהם שווה בשווה, בלי קשר לשאלה מאיזה נישואים כל ילד. כשאחד מהם עובר את גיל 21, הקרן מחשבת מחדש את הקצבאות של האחרים, וכשנשאר אחד, הוא "יתום יחיד" ומקבל את כל ה-40%.

הקצבה ליתומים משולמת דרך האלמן. אבל אם האלמן אינו ההורה של הילדים, כמו אשה שנייה מול ילדים מהנישואים הראשונים, הקצבה שלהם משולמת דרך האפוטרופוס שלהם כדין, ויתום יכול לקבל אותה לחשבון על שמו. ילד חורג נחשב ילד רק אם כל פרנסתו הייתה על הנפטר ערב הפטירה.

בביטוח הלאומי החלוקה אחרת. האלמנה מקבלת תוספת רק בעד ילדים שנמצאים איתה. ילדים מהנישואים הקודמים, שגרים עם ההורה השני שאינו זכאי לקצבת שאירים, מקבלים קצבת יתום משלהם: 1,142 ₪ לילד יחיד, 862 ₪ לכל ילד כשיש יותר מאחד (2026).

בקרן חדשה, מי שיש לו בן זוג ביום שהוא מגיש את הבקשה לקצבת זקנה בוחר איזה אחוז מהקצבה ימשיך לבן הזוג אחרי מותו, לפחות 30%. את הילדים הוא רשאי לבטח באותה בקשה. אחרי הפטירה, בן הזוג מקבל את האחוז שנבחר מהקצבה ששולמה בחודש האחרון. מי שהיה רווק באותו יום מקבל קצבה בלי ביטוח לבן זוג.

זו הסיבה שנישואים שניים אחרי הפרישה לא נכנסים לקצבה: "אלמן" של פנסיונר הוא רק מי שהיה בן הזוג ביום הפרישה, והקצבה חושבה לפי הנתונים שלו. ולהפך: אם בני הזוג התגרשו אחרי שהקצבה התחילה, הזכות של בן הזוג הקודם לקצבת שאירים לא נגרעת, אלא אם פסק דין או צו קבעו אחרת.

תקופת תשלומים מובטחים, אם נבחרה, מוסיפה עוד שכבה. בבקשה לקצבה כותבים איך לחלק את התשלומים המובטחים בין השאירים, ואם אין שאירים, בין המוטבים, ואפשר לשנות את החלוקה ואת המוטבים בכל עת. כשאין שאירים ונשארה יתרה בתקופה, המוטבים מקבלים אותה בסכום אחד.

בקרן חדשה, מי שהתגרש לפני הפרישה כבר לא "אלמן" של העמית, כי אלמן הוא מי שהיה נשוי לו וגר איתו ערב הפטירה. מה שמגיע לבן הזוג לשעבר הוא מה שנקבע בפסק הדין לחלוקה: העברה של חלק מהיתרה לחשבון על שמו. אם העמית נפטר אחרי שהקרן רשמה את פסק הדין ולפני שהכסף הועבר, ההעברה מתבצעת כאילו לא נפטר, וקצבת השאירים של המשפחה החדשה מחושבת כאילו ההעברה כבר נעשתה.

בקרן ותיקה ובפנסיה תקציבית החוק נותן לבן הזוג לשעבר יותר. אם בפסק הדין נקבעה תקופה משותפת של 120 חודשים לפחות, והעמית נפטר לפני הפרישה, בן הזוג לשעבר מקבל את השיעור שנקבע מקצבת השאירים לבן זוג, החל מהחודש שאחרי החודש שבו העמית היה מגיע לגיל הקצבה. בן הזוג החדש מקבל עד אז את כל הקצבה, ואחר כך את ההפרש. כשהנפטר כבר קיבל קצבה מספיקה תקופה משותפת של 36 חודשים, אם הבקשה לרישום הוגשה בזמן.

ילד שעבר את גיל 21 אינו שאיר בקרן הפנסיה, ולכן כל עוד יש בן זוג, הוראת המוטבים בקרן הפנסיה לא מגיעה אליו. הדרכים שבהן הוא כן מקבל הן הוראת מוטבים בקופות שאין בהן שאירים (קופת גמל, קרן השתלמות, ביטוח חיים), החלק שלו בעיזבון, וצוואה.

שני כללים בחוק הירושה חשובים כאן. הסכם על הירושה של אדם שנעשה בחייו בטל, ולכן הבטחה של בן הזוג החדש "להעביר לילדים שלך" אינה צוואה. בני זוג יכולים לעשות צוואות הדדיות, ואז ביטול של אחת מהן כפוף לכללים מיוחדים. וילדים עד גיל 18 שזקוקים לכך זכאים למזונות מהעיזבון, וכך גם בן הזוג כל זמן אלמנותו.

ויש פרט אחד בתקנון שמפתיע משפחות: לאלמן של עמית יש 240 חודשים מובטחים (התקופה מתקצרת אם בסופה האלמן יהיה מעל גיל 87). אם האלמן נפטר לפני סוף התקופה, היתרה משולמת בסכום אחד למוטבים של האלמן, ובאין מוטבים ליורשים של האלמן. הילדים של הנפטר מהנישואים הראשונים אינם היורשים של בן הזוג השני.