נפטר בלי ביטוח בקרן (לא הפקיד או אחרי 67): מה מקבלים השאירים

בקרן פנסיה חדשה יש שתי דרכים לחשב קצבה לאלמן וליתומים, והקרן בוחרת ביניהן לפי שאלה אחת: האם ביום הפטירה העמית היה "עמית מבוטח". התקנון מונה חמישה תנאים לקצבה מהביטוח: תקופת האכשרה הסתיימה (או שהמוות לא נבע ממצב רפואי קודם), המוות לא נגרם ממחלה שהוחרגה בחיתום, העמית עוד לא הגיע לגיל תום תקופת הביטוח, הוא לא ויתר על הביטוח לשאירים, והתביעה הוגשה בתוך שבע שנים מהפטירה.

כשהתנאים מתקיימים, הקצבה לא תלויה בכמה כסף נצבר. היא מחושבת מהשכר הקובע, כלומר ממוצע השכר המבוטח בחודשים שלפני הפטירה, כפול שיעור הכיסוי לשאירים שבמסלול, והאלמן מקבל 60% מהסכום הזה. ואם היתרה שנצברה שווה יותר מערך הקצבאות האלה, הקצבאות מוגדלות, כך שהשאירים מקבלים את הגבוה מבין השניים.

כשאחד התנאים חסר, התקנון עובר לסעיף אחר: "בפטירת עמית מבוטח ששאיריו אינם זכאים לקצבת שאירים ... או בפטירת עמית לא מבוטח", האלמן והיתומים מקבלים קצבה רק מהיתרה הצבורה. אין שכר קובע ואין שיעור כיסוי. יש סכום כסף, והוא מחולק במקדם. אצל עמית צעיר עם יתרה קטנה, ההבדל בין שתי הדרכים יכול להיות פי חמישה ויותר.

הדרך הנפוצה היא הפסקת הפקדות. מי שהפסיק להפקיד נשאר מבוטח חמישה חודשים מלאים (ארכת ביטוח), ודמי הביטוח נגבים בתקופה הזו מהחיסכון שלו. אפשר להאריך את הביטוח עד 24 חודשים מהיום שבו הפסיקו ההפקדות (הסדר ביטוח), אבל רק אם ביקשו את זה עד סוף חמשת החודשים. מי שהפקיד פחות מ-24 חודשים ברצף לפני ההפסקה מקבל הסדר ביטוח רק לתקופה שווה לתקופת ההפקדות האחרונה.

הדרך השנייה מפתיעה יותר: ארכת הביטוח נגמרת מיד, בתחילת החודש שאחרי, אם אחרי העזיבה משכו כסף מרכיב התגמולים או העבירו את הכסף לקרן אחרת. מי שאיחד את הקרן הישנה לתוך קרן אחרת שבה לא מפקידים בשבילו, בתוך חמשת החודשים, סיים בעצמו את הביטוח. העברה לבן זוג לשעבר לפי פסק דין לא עוצרת את הארכה, וגם משיכת פיצויים לא.

הדרך השלישית היא הגיל. כל עמית מבוטח עד גיל תום תקופת הביטוח: 60, 62, 64 או 67 לפי בחירתו, ומי שלא בחר מבוטח עד גיל פרישת חובה. מי שצורף בלי לבחור מבוטח עד 67. מהיום הזה הוא עמית לא מבוטח, גם אם הוא ממשיך לעבוד ולהפקיד, וגם אם עוד לא ביקש פנסיה. את הביטוח אפשר להאריך רק עד גיל פרישת חובה, כך שאחרי 67 אין דרך לקנות אותו בקרן.

ויש עוד שלוש: ויתור מרצון על הביטוח לשאירים (מגיל 60, או בכל גיל למי שאין לו שאירים), פטירה בתוך תקופת האכשרה ממצב רפואי שהיה לפני ההצטרפות, ותביעה שהוגשה יותר משבע שנים אחרי הפטירה. בכל המקרים האלה התוצאה זהה: השאירים לא נשארים בלי כלום, הם מקבלים קצבה מהיתרה.

החישוב נעשה בשני שלבים. קודם מחלקים את היתרה בין האלמן ליתומים לפי הנוסחה שבסעיף 97(ב) לתקנון: החלק של האלמן נקבע לפי מקדם ההמרה שלו, והחלק של היתומים לפי מחצית מסכום המקדמים שלהם, כל אחד ביחס לסכום כל המקדמים. אחר כך האלמן מחלק את החלק שלו במקדם שלו, והחלק של היתומים מחולק בסכום המקדמים שלהם, ומה שיוצא הוא הקצבה החודשית. כשאין יתומים, האלמן מקבל את כל היתרה, והקצבה שלו היא פשוט היתרה חלקי המקדם.

מקדם ההמרה הוא מספר החודשים שהקרן מעריכה שתשלם, אחרי ריבית. הוא נקבע בנספח ה' לפי גיל, מין ושנת לידה של השאיר. אלמנה צעירה צפויה לקבל קצבה שנים רבות יותר, ולכן המקדם שלה גבוה והקצבה מכל 100,000 ₪ נמוכה. בתקנון כלל המקדם לאלמנה ילידת 1990 בת 36 הוא 272.55, לילידת 1975 בת 51 הוא 239.44, ולילידת 1965 בת 60 הוא 212.47. כלומר כל 100,000 ₪ שווים לה בערך 367, 418 או 471 ₪ בחודש, לפי הגיל.

בתוך המקדם הזה כבר כלולה תקופת הבטחה של 240 חודשים, כל עוד גיל האלמן בסופה לא עולה על 87. אם האלמן נפטר לפני תום התקופה, המוטבים שלו (ובלעדיהם היורשים) מקבלים בתשלום אחד את הערך של החודשים שנשארו. אלמן רשאי גם להוון עד 25% מהקצבה לתקופה של עד חמש שנים, אם מה שנשאר לא נמוך מסכום הקצבה המזערי, ואת הבקשה מגישים יחד עם התביעה.

ומה אם הקצבה יוצאת זעירה. אם כל קצבאות השאירים יחד בחודש הראשון נמוכות מקצבת המינימום, 5% מהשכר הממוצע במשק (688.45 ₪ לפי השכר הממוצע של 2026), כל שאיר יכול לבחור בין קצבה לבין משיכת החלק שלו ביתרה בסכום אחד. אם אין אלמן ואין יתומים בכלל, אין קצבה: היתרה עוברת למוטבים, ובלעדיהם ליורשים.

מי שלא בחר גיל תום ביטוח, הביטוח שלו נגמר בגיל פרישת חובה, 67. הקרן אמורה לשלוח הודעה שישה חודשים לפני הגיל הזה, עם האפשרויות לקראת פרישה ועם הודעה על הפסקת הכיסויים הביטוחיים. מי שהמשיך לעבוד אחרי 67 ולא ביקש פנסיה, נשאר עם חיסכון שממשיך לגדול, אבל בלי ביטוח למקרה מוות.

המשמעות מתבררת רק בפטירה. אילו היה מבקש פנסיה בגיל 67, הוא היה בוחר בטופס כמה מהקצבה תעבור לבת הזוג אחריו (למשל 60%), והקצבה שלה הייתה נגזרת מהקצבה שלו. כשהוא נפטר לפני שהתחיל לקבל פנסיה, אין בחירה כזו: הקרן מחשבת לה קצבה מהיתרה כולה במקדם של אלמנה בגילה.

יש גם מקרה גבול שמפתיע משפחות: מי שהגיש בקשה לפנסיה, והבקשה אפילו אושרה, אבל נפטר לפני המועד הראשון שבו הוא זכאי לקצבה. התקנון קובע במפורש שבמצב כזה השאירים מקבלים לפי המעמד שלו ביום הפטירה, כעמית מבוטח או כעמית לא מבוטח, ולא לפי הבחירות שמילא בבקשה.

קצבת השאירים של הביטוח הלאומי לא קשורה לשאלה אם הנפטר הפקיד לקרן הפנסיה. היא ניתנת לפי חוק הביטוח הלאומי, וסכומה נקבע לפי גיל האלמן ומספר הילדים. ב-2026 אלמנה בת 40 עד 50 בלי ילדים מקבלת 1,381 ₪, מגיל 50 בלי ילדים 1,838 ₪, עם ילד אחד 2,700 ₪ ועם שני ילדים 3,562 ₪. גם כשהקרן משלמת רק מהיתרה, הקצבה הזו מגיעה בנפרד, ואת התביעה מגישים לביטוח הלאומי.

וגם במס יש הקלה שלא תלויה בגיל. קצבת שאירים מקופת גמל לקצבה פטורה ממס עד תקרת הקצבה המזכה, 9,430 ₪ בחודש ב-2026, ולא רק אחרי גיל פרישה. רוב הקצבאות מהיתרה נמוכות מהתקרה הזו, ולכן משולמות בלי מס הכנסה. משיכה של סכום חד-פעמי, כשהיא מותרת, היא כבר שאלה אחרת, והיא מוסברת בעמוד על מס על כספי נפטר.