פנסיית שאירים בקרן ותיקה כשבן הזוג נפטר לפני הפרישה

התקנון האחיד מחשב את קצבת השאירים בשתי דרכים שונות לגמרי, והמעבר ביניהן תלוי בדבר אחד: מתי הופקדו בשבילו דמי גמולים בפעם האחרונה. מבוטח פעיל הוא מי שמשולמים בשבילו דמי גמולים "בדרך של תשלומים חודשיים רצופים", או מי שמקבל מהקרן קצבת נכות. מבוטח לא פעיל הוא מי שלא שולמו בשבילו דמי גמולים שלושה חודשים רצופים ומעלה.

למבוטח פעיל הקצבה היא אחוז קבוע מהשכר הקובע: 40% לאלמנה ו-20% לכל יתום. הקרן משלמת כאן ביטוח: היא מכסה את המשפחה כאילו הוא היה ממשיך לעבוד עד גיל הפנסיה. למבוטח לא פעיל אין ביטוח כזה, והמשפחה מקבלת רק את מה שהוא כבר צבר: אחוז הקצבה שצבר עד חודש הביטוח האחרון, כפול שיעור השאיר של פנסיונר (60% לאלמנה, 20% ליתום), כפול השכר הקובע של מבוטח לא פעיל.

השכר הקובע של מבוטח לא פעיל נקבע לפי התקופה שבה הפסיק להפקיד, ומאז הוא מתעדכן רק לפי המדד, לא לפי עליית השכר במשק. לכן מי שהפסיק להפקיד לפני 15 שנה משאיר אחריו שכר קובע של אז, מתואם למחירים של היום.

אצל מבוטח פעיל הוותק לא נכנס לאחוז, הוא נכנס לשכר. השכר הקובע לשאירים של מבוטח פעיל מחושב על "תקופת ביטוח כוללת": החודשים שצבר, ועוד החודשים שנשארו לו עד גיל קצבת זקנה, עד 420 חודשים בסך הכול. על החודשים העתידיים הקרן מניחה יחס שכר (המשכורת שלו חלקי השכר הממוצע במשק) בגובה הממוצע של 60 חודשי הביטוח האחרונים שלו.

המשמעות: אלמנה של מבוטח פעיל עם 15 שנות ותק ואלמנה של מבוטח עם 30 שנות ותק, עם אותו שכר, מקבלות קרוב לאותו סכום. הקרן מחשבת כאילו המבוטח היה ממשיך לעבוד, ולכן המשפחה לא נענשת על כך שהוא נפטר צעיר. במבטחים ובשאר הקרנות בשיטת שלוש השנים, החודשים שלפני אוקטובר 2003 נשקלים לפי ממוצע 36 המשכורות האחרונות, והשאר לפי יחסי השכר.

יש גם צד שני: השכר הקובע כפוף לתקרת העלייה הריאלית של פרק ט' בתקנון. העלאה גדולה וחדה בשנים האחרונות לפני הפטירה לא נכנסת לשכר הקובע עד הסוף.

אכשרה היא הוותק המינימלי לכיסוי: 12 חודשי ביטוח בקרן (או בקרן ותיקה אחרת) בתוך 24 החודשים שלפני הפטירה. אם הפטירה נבעה ממחלה או תאונה שהיו לפני שהצטרף לקרן, נדרשים 36 חודשי ביטוח רצופים. מי שחידש הפקדות אחרי הפסקה של עד 12 חודשים צריך אכשרה נוספת באורך ההפסקה; מי שחידש אחרי הפסקה ארוכה יותר מתחיל את האכשרה מההתחלה.

בנוסף, צריך אחד משניים: 120 חודשי ביטוח (נספרים גם חודשים בקרנות ותיקות אחרות שבהסדר), או שסך הקצבאות לכל השאירים יוצא לפחות בגובה קצבת המינימום, 5% מאמדן השכר הממוצע במשק. אצל מבוטח פעיל התנאי הזה כמעט אף פעם לא עוצר: 40% מהשכר הקובע עוברים 5% מהשכר הממוצע כל עוד השכר הקובע לא נמוך משמינית מאמדן השכר הממוצע.

התנאי הקשה הוא משיכת כספים. מי שמשך אחרי 1.10.2003 כסף מהקרן או מקרן ותיקה אחרת, על חודשים שנרשמו לזכותו, מבטל את הזכאות לקצבת שאירים. החריגים: תקופת ביטוח של עד שלושה חודשים בקרן, או סכום פדיון קטן שאינו עולה על התקרה שקבע חוק קופות גמל למשיכת סכומים קטנים.

אלמנה ושני ילדים מתחת לגיל 21 מקבלים יחד 80% מהשכר הקובע: 40% ועוד 20% ועוד 20%. משלושה ילדים ומעלה הסך לא עולה: ההפרש בין 80% לחלק של האלמנה (כלומר 40%) מתחלק בין כל הילדים שווה. ילד ששני הוריו נפטרו מקבל יותר, כי אין אלמנה שתקבל חלק: ילד אחד 40%, שניים 30% כל אחד, שלושה ומעלה מחלקים 80%.

הורה של הנפטר (או של בן זוגו) שלא מסוגל לכלכל את עצמו וכל פרנסתו הייתה עליו מקבל 15%, כל עוד הסך לכל השאירים לא עולה על 85% מהשכר הקובע. כשיש אלמנה ושני ילדים כבר נוצלו 80%, ולהורה נשארים רק 5%.

התקנון גם קובע מה לא קורה: כשילד מגיע לגיל 21 או כששאיר נפטר, הקצבאות של שאר בני המשפחה לא מחושבות מחדש. האלמנה נשארת עם 40% שלה.

קצבת שאירים מקופת גמל לקצבה פטורה ממס עד תקרת הקצבה המזכה, 9,430 ₪ בחודש ב-2026, לפי סעיף 9(6ו)(ב) לפקודת מס הכנסה. אין כאן תנאי גיל: גם אלמנה בת 45 מקבלת את הפטור. ביטוח לאומי משלם לצד הקרן קצבת שאירים משלו: ב-2026 1,381 ₪ לאלמנה בת 40 עד 50 בלי ילדים, 1,838 ₪ מגיל 50, 2,700 ₪ עם ילד אחד ו-3,562 ₪ עם שניים, לפני תוספות.

אם התנאים לא מתקיימים, למשל הוא היה בקרן מעט שנים, הפסיק להפקיד, וגם הקצבה לשאירים יוצאת נמוכה מקצבת המינימום, הכסף לא נעלם. השאירים מקבלים סכום חד-פעמי לפי נוסחת ערכי הפדיון שבתקנון, והוא מתחלק ביניהם לפי היחס בין הקצבאות שהיו מגיעות להם לפי סעיף 23. אם לא נשארו שאירים בכלל, הסכום משולם ליורשים.